A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברהעין הנבואית
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

העין הנבואית /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

כשם שמשה רבנו הוא אדון הנביאים בישראל, כך בלעם נחשב בעיני חז"ל לגדול הנביאים של אומות העולם: "'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה' - בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה זה? זה בלעם בן בעור" (ספרי דברים שנז). חז"ל על הדמיון הרב אבל גם על הבדלים ניכרים ביניהם: בדרכי הנבואה, בתכני הנבואות, ובעיקר - באישיות המוסרית של כל אחד מהם. במדרש תנחומא לפרשתנו, עמדו חכמים על ההבדלים העקרוניים שבין מגמות הנבואה בישראל לבין מגמות הנבואה באומות העולם, ומתוך כך הרחיבו בהבחנותיהם גם בתחום החכמה והמלכות בישראל ובאומות.

"כשם שהעמיד מלכים חכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם, ונדבקו [או: ונבדקו] מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם. העמיד שלמה מלך על כל הארץ וכן עשה לנבוכדנצר... זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים, וזה החריבו וחרף וגדף.
נתן לדוד עושר - לקח הבית לשמו, נתן להמן עושר - לקח אומה שלמה לטבחה.
וכל גדולה שנטלו ישראל את מוצא שנטלו אומות העולם כיוצא בה.
העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה, העמיד להם בלעם מדבר עמו כל זמן שירצה. ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם: נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות... ונביאים שהעמיד מן האומות נותנים פירצה לאבד את הבריות מן העולם הבא. ולא עוד, אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם... שכן ישעיה אומר: 'על כן מעי למואב ככנור יהמו', וכן יחזקאל אומר: 'בן אדם שא על צור קינה' (יחזקאל כז). ונביאי אומות העולם היו במדת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר. לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סילק הקב"ה רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם וראה מה עשה".

התנחומא אינו מדבר על יתרון גזעי, אלא על שוני תרבותי. הנביאים והמלכים הגדולים של אומות העולם אותם מנה כדוגמה, פעלו במגמה של השחתה והחרבה, ואילו המקבילות הישראליות שלהם פעלו לכוון של תיקון עולם. האידיאה של נבוכדנצר היתה "אעלה על במתי עב אדמה לעליון", כלומר, אידיאה של השתלטות על העולם כולו. נבוכדנצר הוא האב-טיפוס של כל הממלכות האימפריאליסטיות והקולוניאליזם בכל הדורות. תפיסה שאינה קיימת כלל בתודעת המלכות בישראל. מעולם לא ניבא נביא בישראל ומעולם לא ניסה מלך בישראל להרחיב את גבולות הממלכה מעבר לארץ המובטחת. (הזיהוי שנעשה כיום לצורך הויכוח הפוליטי, בין אימפריאליזם וקולוניאליזם לבין הציונות, הוא טיעון תעמולתי שאינו מבוסס על ההגדרות המקובלות לתנועות אלה).

מאד לא נוח לעסוק כיום בהבחנות כוללניות בין עמים, ובפרט בין ישראל לאומות העולם, בשל החשש הידוע לגזענות, אנטישמיות ובייחוד על רקע התוצאות הנוראיות של השחתה מוסרית המצופה באידיאולוגיות גזעניות במאה העשרים. ראש לכל הנפגעים מהם – עם ישראל עצמו, ועלינו להזהר מכך יותר מכל העמים. עם זאת יש להדגיש שעיקר הבעיה היא כאשר מדברים על תכונות גזעיות שאינן תלויות חינוך ותרבות, אולם כאשר מדובר על הישגים תרבותיים וחינוכיים של חברה, אזי הגישה היא שונה. מותר ואף רצוי לשבח עמים וקבוצות לאומיות על הישגיהן, ולראות בהן מודל לחיקוי, או מקור ל"גאוה לאומית".
הפחד והחשש מפני הבחנות גזעניות, הובילו לממדים קיצוניים של היפוך: כביכול אסור להצביע על הבדלים קיימים, ממשיים, שבכל הדורות שימשו כגורם מחייב את עם ישראל לשמור על מידות תרומיות ולהבדל בארחות חייו ובתרבותו מעמים אחרים שבסביבתם חי. הלא ברור לכל, כמעט מובן מאליו, שכאשר עוסקים בחילופי שבויים, מדינת ישראל אמורה לשלם תמורת שבוי אחד או שניים, חיים או מת, בסדרי גודל חסרי כל פרופורציה. איש אינו טוען בשעות אלה את טענת השוויון המקובלת: אדם מישראל אמור להיות שווה לאדם מאומות העולם, ויחסם של אומות העולם לשבוייהן אמור להיות שווה ליחסם של ישראל. אדרבה, אנו גאים על כך שבעיני הישראלים, חייו של כל יחיד ויחיד הם בבחינת "עולם מלא", והמדינה מתייחסת לכך כשיקול אסטרטגי, אף שהיא משלמת מחיר כבד ביותר מבחינה צבאית ומדינית על עמדתה זו.

הוא שאמר המדרש: נביאי ישראל היו במידת הרחמים. אפילו כשניבאו נבואות חורבן על עמם, או על עמים אחרים, השתמשו בביטויים של צער וכאב: "מעי למואב ככנור יהמו", אמר ישעיהו (טז), "שא על צור קינה", אמר ה' ליחזקאל (כב). הרעיון הנבואי חלחל עמוק בתוך המורשה של עם ישראל לדורותיו. גם הקשים והמרים בנביאינו, שהטיחו אש וקצף נבואי לכל עבר, חיו ויצרו מתוך תקוה של תקנה ותיקון. וכנגדם, בלעם, למרות מתק השפתיים, למרות מילות הברכה שיצאו מפיו בעל כרחו, הצליח בסופה של הפרשה להגניב עצה מרושעת שסייעה להכשיל את עם ישראל בחטא פעור.
בתנחומא לא נאמר שלא היו או שלא יכולים להיות בישראל מלכים חוטאים, ושלא היו ולא יכולים להיות באומות העולם מלכים הגונים. בשונה מתפיסות גזעניות, השוללות מכל וכל את היכולת של בן הגזע והעם לחרוג מן הגורל הטבעי שנולד לתוכו, התורה מכירה באפשרות של אדם מישראל לחטוא ולירד מדחי אל דחי, כשם שהיא מכירה בתופעה של חסידי וחכמי אומות העולם. הטענה העיקרית היא דווקא לא טענה "גזעית" אלא טענה חינוכית – תרבותית. הנרטיבים המושלים בסיפור ההיסטורי של העם, דמויות המופת שלו, וחזונות נביאיו, הם שמעצבים את האידיאה ואת עקרונות התרבות והחינוך שלו. מבחינה זאת, הסִיפֵּר ׁ(נראטיב) של עם ישראל הוא סיפור של תיקון עולמו של הקדוש-ברוך-הוא, ורחמים על כל בריותיו.