A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברמלחמה בַּפֶּה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

פרשת בלק: מלחמה בַּפֶּה /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

כשראה בלק בן צפור, מלך מואב, את אשר עשה ישראל לאמורי, נתיירא מפניהם מאד, וטיכס עצה כיצד להתמודד עם הסכנה המאיימת על ארצו. הכתוב מתאר את פנייתם של המואבים למדיינים: "ויאמר מואב אל זקני מדין, עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחׂך השור את ירק השדה". בעקבות זאת נשלחה משלחת משותפת של זקני מואב וזקני מדין אל בלעם, על מנת להעזר בו במאבק נגד האויב המשותף.
המדרש תוהה: "מה טיבן של זקני מדין כאן?" (תנחומא בובר ד, דפוס ג). המדיינים לא נזכרו בתורה עד עתה כגורם משמעותי במסע בני ישראל בעבר הירדן. שלא כמו האמורים ושאר עמי ארץ כנען שבהם היה על ישראל להלחם, ובשונה מאדום, עמון ומואב, שלגביהם נאמרו הוראות מפורשות להמנע מחיכוך מיותר – המדיינים כלל לא היו חלק מהמפה הצבאית והפוליטית של ספר במדבר. הם הופיעו רק בעקבות ההזמנה של המואבים, ורק לאחר שהחטיאו את ישראל בשיטים בעצתו של בלעם, יצאו ישראל למלחמת חרמה עליהם.
מי הכניס את המדיינים למערכה ומדוע?
המדרש מסביר מדוע פנו המואבים אל זקני מדין: "שהיו רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך הנוצחין, אמרו: מנהיג שלהם במדין נתגדל, נדע בהם מה מדתו. אמרו להם זקני מדין: אין כחו אלא בפיו, אמרו להם אף אנו נביא אדם כנגדן שכחו בפיו".

המדיינים משמשים כיועצים לענייני עם ישראל. לעמי הארץ אין מושג מיהם אותם ישראלים שצצו לפתע ממצרים. לפני למעלה ממאתיים שנה, ירדה מארץ כנען למצרים משפחה אחת, קרובים רחוקים של לוט אבי אבותיהם של המואבים. מן הסתם, לא היה למואבים שבעבר הירדן שום ענין וקשר עם המשפחה הזאת, ובוודאי לא היו בידם שום נתונים אודות אותו עם גדול ומאיים, שהופיע לפתע מן המערב, בדרכו לארץ כנען, דרך עבר הירדן. זקני מדין אמורים לספק להם את המודיעין הנחוץ כדי להתמודד עם העם הזר, מכיון שהם מכירים יחסית מקרוב, את המנהיג שהוציא את העם ממצרים, גיבש אותו, העניק לו חוק ומשפט, והכשיר אותו לקראת הכניסה לארץ. משה רבנו נתגדל בארץ מדין וממנה הגיע חזרה למצרים כדי לשחרר את עם העבדים.

המדיינים אכן סיפקו את המידע הדרוש: הדרך להלחם עם ישראל אינה בכוח אלא בפה. במלים אחרות, המדרש שם בפיהם של המדיינים את נבואתו של הנביא זכריה: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'", ישראל אינם מנצחים בכוח ובחיל אלא ברוח, והם גם מפסידים חלילה, באותה הדרך.
הדרך להביס את עם ישראל אינה בשדה הקרב, אלא בשדה אחר לגמרי, בשדה הרוחני והתרבותי. רק התפוררות מבפנים של האתוס הלאומי, האמונה, הערכים והתרבות, יכולים לגרום לקריסה מדינית וצבאית של עם ישראל. אפשר להסביר את זה באופן מטאפיזי, במהלך עליון של שכר ועונש שמיימיים, ואפשר להסביר זאת גם בכלים ריאליים ורציונליים. יש לעם ישראל כוחות אדירים, שאיפשרו להם להחלץ מן העבדות המצרית, לעבור את המסע במדבר, ולהביס את האויבים שעמדו לפניהם. כיום, אחרי אלפי שנות עצמאות ושעבוד, גלות וישועה, חורבנות ותקומה, ברור עוד יותר מאשר בימים ההם, כושר ההשרדות המופלא של העם הזה, שהוא חריג בכל קנה מידה היסטורי, ואין חולק על כך שהוא נובע מרוחו של העם, ולא מיכולותיו הפיזיות.
כאשר שואלים עצמם אויבי ישראל כיצד ניתן להביס את האויב המוזר הזה, שכללי המשחק ההיסטוריים והמדיניים אינם חלים עליהם כדרך כל הארץ, שהם "נוצחים שלא כדרך הנוצחים", יודעים זקני מדיין, המכירים את אופיו של המנהיג שכונן את האומה הזאת, להסביר מה מקור כוחם – הפה. הדיבור, התפילה, הדברות, התורה, הרעיונות, הערכים.
זקני מדיין ובלעם הקוסם לא על עצמם ללמד יצאו אלא על הכלל כולו – לכל אורך ההיסטוריה של עם ישראל יכלו לנו אויבינו רק אחרי שכילינו את כוחנו מבפנים. בבית ראשון, על ידי העבירות החמורות המתוארות בספרי המלכים הנביאים, ובבית שני, על ידי שנאת חינם, מריבות פנימיות ופלגנות כיתתית.

גם אויבי ישראל כיום הבינו את המסר המדייני. אין בכוחם להכריע את ישראל בשדה הקרב, ולכן הם פונים לניהול המערכה בדרכים אחרות. בין אם על ידי פניה לאומות העולם והשחרת פניה של מדינת ישראל מבחינה מוסרית, ובין אם על ידי ערעור האמונה ב"צדקת הדרך" בתוך החברה היהודית והישראלית. הסכנה האמיתית לישראל אינה טמונה בכוח הצבאי של עמי האיזור, אלא בהתרופפות הערכים הפנימית. השחתה מוסרית של החברה בישראל מסוכנת כיום לעתידה של המדינה יותר מתכנית הגרעין האיראני. זהו האיום האסטרטגי העיקרי שכנגדו אנו אמורים להתמודד בכל עת. האחריות העיקרית לעתיד האומה עוברת ממשרד הבטחון למשרד החינוך, ושם צריך להשקיע את המשאבים בצורה יעילה ומושכלת.