A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברנבואת בלעם
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

בלק: נבואת בלעם /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

יותר מכל פרשה אחרת בתורה, מופיעים בפרשת בלק ביטויים שונים המייצגים היבטים מגוונים של התגלות ה'. בפרשה מופיע מגוון גדול של כינויי ה', ומעקב מדויק אחרי השימוש בשמות יכול ללמדנו פרק בנבואת בלעם ובדרך ההתגלות אליו. במקביל, יש בפרשה תיאורים אחדים של אופני ההתגלות לבלעם ואף מהם ניתן ללמוד פרק בסדרי התגלות ונבואה. למרות הכשל המביך בזיהוי המלאך הניצב מול האתון, אי אפשר לזלזל במעלתו הנבואית של בלעם כפי שהיא מצטיירת מן הפרשה, ולא בכדי אמרו חז"ל שבלעם הרשע היה מקביל בכוח נבואתו למשה רבנו. זה באומות העולם, וזה בישראל. (ספרי דברים שנז).


הכינויים עיקריים של הופעת ה' בפרשה הם:
א. שם א-להים: מופיע בהתגלות לבלעם בפני עצמו. נראה שזו הופעה ההולמת נביא מאומות העולם. שכן שם זה הוא שם כללי, של הנהגת כל העולם כולו, בניגוד לשם הוי'ה שהוא השם הפרטי שבו נגלה ה' לישראל.
ב. שם הוי'ה: מובן, ששם הוי'ה מופיע בהקשר של הברכות לישראל. חשוב לשים לב לעובדה שבלעם בעצמו, בשיחותיו עם בלק ושליחיו מציג עצמו תמיד כמי שה' הוא א-להיו ובו הוא תלוי. כלומר, בלעם מכיר את ה' ומחשיב אותו לא רק כא-להי ישראל אלא גם כא-ל שלו. בכך באה לידי ביטוי תקוותו להכלל בהנהגה המיוחדת הזו והכרתו במעלתם של ישראל: כפי שגם שילב בהמשך בנאומו: "ותהי אחריתי כמוהו".
ג. הופעת "מלאך ה'": בדרכו מביתו אל בלק, נתקלים בלעם ואתונו ב"מלאך ה'" החוסם את דרכם.
ד. "מחזה שדי", "אמרי אל", "דעת עליון": לקראת סיום, במחזור הברכות השלישי והאחרון, ובנבואת העצה שנתן בלעם לפני ששב לביתו, אין הוא מדבר עוד בשם ה', אלא נאמר שהיתה עליו "רוח א-להים" והוא מציג את עצמו כמי ש"מחזה שדי יחזה", "שומע אמרי אל", ו"יודע דעת עליון". הרושם הוא שאלו מדרגות השגה נמוכות יותר מן הרמות הנבואיות הגבוהות שהגיע אליהן בברכות הראשונות.

כושרו הנבואי של בלעם בא לידי ביטוי בתכונות השמיעה והראיה: "שומע אמרי אל" ו"מחזה שדי יחזה", נראה שגם התורה וגם בלעם מבטאים את מגבלותיו: לדבריו של בלעם, יכולת הראיה שלו מוגבלת: הוא "הגבר שתום העין". אף כי גם בהיותו שתום עין, יש בכוחו לראות דברים: "מחזה שדי יחזה", "נופל וגלוי עיניים". סימן נוסף למגבלות כוחו הנבואי נתנה התורה בכך שהוא נזקק שה' יגלה את עיניו והוא לא ראה מיידית את מלאך ה' הנצב בדרך (רמבן כב לא).

ההתגלות בבחינת "מלאך ה'" מתרחשת בתורה לאנשים המצויים בדרך. להגר במדבר, בדרך שור. לאברהם בהר המוריה, למשה הרועה בסנה, ולבלעם הרוכב על אתונו. בכל המקרים הללו מדובר לא רק בדרך שמחוץ למקום היישוב, אלא גם בנקודת ציון בדרך הניתנת לזיהוי: עין המים, הר המוריה, במקום המזבח והסבך שבו נמצא האיל, בצד הסנה בחורב, ובמשעול הכרמים של בלעם. אלו הם סימנים בעולם הריאלי המעוררים את האדם המצוי בדרך ונתקל בקשיים, לשים לב לכך שה' מלווה אותו ומכוון את דרכו.
לדעתו של רמב"ן, ראיית מלאך ה' היא השגה שכלית, דבר שלא קיים אצל אתון, ולכן הסביר שהאתון לא ראתה דבר אלא נתפחדה פחד בלתי מוסבר. בתחילה לא ראה בלעם דבר ולא הבין מה קורה, ורק אחר כך פקח ה' את עיניו, כלומר השיג שמה שמונע את האתון מלהמשיך בדרכה הוא מלאך ה'. עוד מסביר הרמב"ן, שההתרחשות הזאת נועדה ללמד את בלעם לקח, שאין ביכלתו להשיג דבר שאינו ניתן לו מאת ה' וברצונו. לפיכך לא זכה תחילה בהשגת המלאך, כאשר האתון כבר חשה במציאותו, ובכך ניתן לו להבין את מגבלותיו, כאזהרה לקראת הבאות, לבל ינסה לכשף ולקלל את ישראל בכוחותיו.
בלעם עצמו היה מודע היטב למגבלותיו ולתלותו הגמורה בה', ולא חדל מלומר זאת. תחילה לשלוחי בלק ולאחר מכן לבלק עצמו.

בלעם זכה להתגלות בבחינת שם א-להים וגם, וזה ודאי חידוש יותר גדול, של שם הוי"ה, שהוא השם המיוחד שבו נגלה השם לישראל ומנהיג אותם. שם ה' לא מש מפיו של בלעם והוא תולה בו את בטחונו ואת נבואתו וברכתו-קללתו. בניגוד לבלעם שתולה כל דבריו בה', הרי שהתורה מבחינה בין רמות שונות של התגלות. בעוד שבלעם עצמו אומר "והשבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי", הרי שהתורה מספרת "ויבא א-להים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך, ויאמר בלעם אל הא-להים". כלומר, ההתגלות הממשית לבלעם היתה רק בבחינת שם א-להים הכללי, שכולל כל הכוחות כולם ושייך גם לאומות העולם.
גם כשהגיע אל בלק והתחיל בנסיונותיו לקלל, נפגש בלעם עם שם א-להים: כאשר הלך לנסות "אולי יקרה ה' לקראתי", נאמר ש"ויקר א-להים אל בלעם", אולם מייד לאחר מכן, הברכות מושמות בפיו בהופעה היא של שם הוי"ה: "וישם ה' דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר..."
אם נשים לב בדיוק לסדרי ההופעה הא-להית המלווה לברכות נמצא שבשתי הפעמים הראשונות נגלה ה' אל בלעם והורה לו את הברכות, בפעם השלישית לא יצא בלעם לבקש את א-להים במדבר, כיון שראה "כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל", וכנראה שמשום כך נבואת הברכה השלישית נאמרת במדרגת "ותהי עליו רוח א-להים". הוא מכנה עצמו בנבואה זו "שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים"
ואילו בדברי העצה שלו האחרונים, כלל לא נזכר שם ה'. ובלעם מכנה את עצמו "שומע אמרי אל ויודע דעת עליון". על פי חז"ל בשלב זה גם יעץ בלעם לבלק איך לפגוע בישראל בשילוב קטלני של זנות ועבודה זרה, שמומש בהמשך וגם נזק חמור לעם ישראל. בפסוקים אלה לא נזכר שם ה' כלל, כמובן וכצפוי.

הרמב"ן הרבה לדון בפירושו לפרשה במשמעויות של היבטי ההתגלות השונים בה. מבלי להכנס לפרטי הדברים מעבר למה שכבר נכתב לעיל, אפשר לתמצת ולומר שהתופעה הבולטת ביותר בפרשה היא חוסר העקביות וחוסר היציבות של מדרגות הנבואה וההשגה של בלעם. הוא מתנודד בין רום המעלה לתחתית השפלות. בצד העליון, הוא זכה להתגלות שם הוי'ה ולאמירת הברכות והשבחים לישראל ישירות מפי הגבורה. נתגלגלה לו זכות גדולה לבלעם, שהקב"ה מסר מפיו תאורים מלאי שבחים ועתירי ברכות לעם ישראל: מ"לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל" ועד "מה טובו אהליך יעקב". בצד הנמוך הוא מתדרדר לתהומות שמעמידים אותו במקום נחות מן האתון. לעתים הוא ניצב ככלי ריק בחוסר האונים שלו ולעתים כרשע המתחמק מן הצו הא-להי והולך אחרי נטיית לבו, אם מתוך תאוה לכסף וזהב ואם מתוך שנאת ישראל.

שני לקחים מנוגדים נובעים מתנועת המטוטלת הזאת. האחד, חייבים להודות בכך שגם אדם רשע מאומות העולם יכול להגיע להשגות רוחניות גבוהות ונשגבות עד מאד. והשני, שהגעה להשגות שכאלה אינה מבטיחה שהאדם יישאר בהן ולא יפול. התורה בחרה בדמות הנביא הנכרי כדי ללמדנו את שני הלקחים הללו. בסופו של דבר, לא רמת ההשגות ואף לא הכשרון הנבואי קובעים את דמותו ומעלתו של האדם אלא הנהגתו הערכית והמוסרית.