A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברבריתי שלום
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

בריתי שלום /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

 כפרס על פעולת הקנאות שלו כנגד זמרי בן סלוא והמדיינית, קיבל פנחס בן אלעזר הכהן את ברית השלום. לו ולזרעו אחריו. שתי שאלות העסיקו את לומדי הפרשיה הזאת בכל הדורות, האחת, מה משמעותה של "ברית שלום" זו, והשניה, מה הקשר בין הקנאות של פנחס לבין ברית שכזאת, גם מבלי להבין בדיוק מה משמעות הברית, הרי שרעיון השלום נראה סותר לגמרי את מעשה הקנאות שהיה כרוך בהריגת הנואפים לעיני כל העדה.
מה טיבה של ברית שלום?
הביטוי "ברית שלום" מצוי בספר יחזקאל, כהבטחה לעתיד לבוא: "ואני ה' אהיה להם לא-להים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני ה' דברתי. וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים... " (יחזקאל ל"ד כד-ה). אפשר להסביר שם את מושג השלום בהקשר המצומצם של הפסוק: שחיות טורפות לא יזיקו להם ולכן יוכלו לשבת במדבר וביערים בשלום. ואפשר להסביר בהקשר רחב יותר: המנוחה והשקט שישררו לעתיד לבוא, כשתתגשם נבואת הנחמה וכל הברכות המוזכרות בפסוקים שבהמשך הפרק. המגמה המרחיבה מתחזקת על ידי הפסוק השני ביחזקאל שבו מופיע הביטוי: "וכרתי להם ברית שלום, ברית עולם יהיה אותם, ונתתי והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם עולם, והיה משכני עליהם והיית להם לאלהים והמה יהיו לי לעם". (יחזקאל לז כו-כז). שם ברור מן הפסוק ומן ההקשר הרחב יותר שמדובר על ברית בין ה' לעם ישראל, שמשמעותה היא חיים בשלום ובטובה בארץ ישראל. כלשון בעל המצודות שם: "ברית שלום – שישבו בארצם בשלום והברית הזה יהיה עמהם עד עולם". נראה שכך פירש רש"י גם את הברית שהובטחה לפנחס: "שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחנות (מלשון חן וחנינה) למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו". את קיומה של הברית הזאת כעבור דורות מזהה רש"י בימי שיבת ציון, כאשר הנביא מלאכי מדבר על הכהנים הוא משתמש בביטוי "בריתי היתה אתו החיים והשלום". (רש"י למלאכי ב ה)
קיים הבדל דק בין הפסוקים ביחזקאל לבין הפסוק בפנחס. הבדל המחייב להוסיף על הפירוש הקודם הסבר נוסף. ביחזקאל מדובר כריתת ברית שלום, שהיא הסכמה הדדית בין שני צדדים, היוצרת מציאות של שלום ביניהם. אך בפנחס מדובר על נתינת שלום. ה' נותן את הברית "שלו", לפנחס. זהו ניסוח שונה מהניסוח הרגיל לבריתות בתנ"ך, והוא מצוי רק בקשת (בראשית ט יב) ובברית המילה (שם יז ב). בשני המקרים האלה נתינת הברית יכולה להתפרש על הסממן המוחשי של הברית: הקשת בענן והמילה בגוף. יש להבין מה עניינו של השלום שניתן לפנחס כמתת ולא רק כהסכם.
צורת השייכות: בריתי – שלום, מורה על נתינת דבר ממשי השייך לה', והוא השלום. גדעון כינה את המזבח שבנה בעפרה "ה' שלום" (שופטים ו') וחז"ל הסיקו מכך ששלום הוא אחד משמותיו של הקב"ה. (ספרי במדבר מב שבת י' ב). לפיכך, יש להבין שהשלום בו מדובר כאן הוא תכונה, מן התכונות המיוחסות לקדוש ברוך הוא בדרך של כינוי בשם. זו היא התכונה המבוטאת בפעולות כמו "עושה שלום במרומיו", "בקש שלום ורדפהו", "דובר שלום לכל זרעו". הרצון והפעולה להשגת שלום, בין ה' לברואיו, בין ה' לעמו, בין הנבראים אלו לאלו, בין כוחות הטבע לבין עצמם ובינם לבין בני האדם, בין עמים ותרבויות, ובין אדם וחברו – הם תכונה אלקית, שניתנה במתנה ובברכה לפנחס ולכל זרעו.
יש קשר טבעי בין נתינת התכונה הזאת לפנחס לבין היותו של סבו אהרן "אוהב שלום ורודף שלום". המשנה באבות מצוה על כל אדם מישראל להיות מתלמידיו של אהרן, אולם צאצאיו הכהנים גם נתברכו בסגולה האישיותית של השלום. מן הסתם, לא די בסגולה מלידה, וצריך לצרף אליה גם חינוך ואימוץ הרצון והמידות. מסתבר שזו תכונה נדרשת ממי שאמורים לתפקד כמשימי השלום בישראל, בעבודת המקדש ובנשאם כפיהם לברך את העם.
שתי הבחינות של ברכת השלום מופיעות בשני המדרשים הבאים, הראשון מתייחס לשלום כיחס עם הסביבה, והשני לשלום כתכונה וכשם ה'.
לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. כמו ששם שלום ביני ובין בני ישראל שלא לכלותם בקנאתי שאני מקנא לעבודה זרה, לכך אני כורת ברית עמו שיהא לו שלום מכולם שלא יוכלו להזיקו. (מדרש אגדה הוצ. בובר, במדבר כה יב)

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אמר הקב"ה: בדין הוא שיטול שכרו, 'לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום', גדול השלום שנתן לפנחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כולה שלום, שנאמר:'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'. ואם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום וכן שחרית שואלין לו שלום ובאמש כך שואלין בשלום. שמע ישראל חותמין פורס סוכת שלום על עמו, התפלה חותמין בשלום, בברכת כהנים חותמין בשלום. אמר רבי שמעון בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר: 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'. (במדבר רבה כא א)

שני הפירושים הללו יכולים להסביר בשני אופנים מפני מה זכה פנחס לברית זו. לפי הפירוש שהשלום הוא מצב במציאות ובחברה, נחוץ לפעמים מעשה של קנאות, הגם שאין בו שלום כלל, כדי להשכין שלום בעולם. הקנאות מופעלת כנגד מפירי השלום בתוקף. יחס מעודן מדי כלפי אויבי השלום יכול להשיג את התוצאה ההפוכה בדיוק. ומכיון שמעשהו של פנחס נועד להשכין שלום במחנה, הוא זכה לברכה שיש בה הגנה מאת ה'.
לפי הפירוש השני, המעשה הקנאי אינו הולם את תכונת השלום, גם אם הוא מעשה צודק ונכון. לפיכך, נזקק פנחס למתנה של תכונת השלום, כדרך שהשבים מן המלחמה צריכים להטהר מן הדם אשר שפכו. העדינות הנפשית הנדרשת מן הכהנים כדי למלא את תפקידם כיאות, אותה תכונה של אהרן הכהן סבו, הוחזרה לו והובטחה לו לדורות עולם.