A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברחצוצרות, מלחמה ושבת
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

חצוצרות, מלחמה ושבת /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

 משה משלח את הלוחמים למלחמה במדין, בראשות פנחס בן אלעזר הכהן, ובידו כלי הקדש וחצוצרות התרועה. חז"ל מסבירים שפנחס נשא בתפקיד כהן משוח מלחמה, בדבר כלי הקודש נחלקו המפרשים: יש אומרים זה הארון, יש אומרים הציץ, ויש אומרים שאלו האורים ותומים. והחצוצרות – הן החצוצרות שעליהן נאמר בתחילת המסע במדבר: "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאויביכם". כל המערכת הזאת נועדה ליצור מסגרת והקשר של מלחמת מצוה, שנעשית מתוך תודעה של קדושה.

החצוצרות מעוררות את בעלי המדרש (תנחומא מטות, ב) לסדרת אסוציאציות:
ילמדנו רבינו: כמה תקיעות תוקעין בערב שבת כדי לבטל את העם מן המלאכה? כך שנו רבותינו: שלש תקיעות תוקעין בערב שבת. כיצד? חזן הכנסת נוטל את החצוצרות ועולה לגג גבוה של עיר ותוקע, כל מי שהיה רחוק מן העיר היה נפטר ממלאכתו, וחזר ובא ותוקע שנייה, הקרובין נכנסין לעיר. שלישית תוקע, והיו מטמינין את החמין ומדליקין את הנר, גמר מלתקוע, היתה קדירה על גבי כירה מניחין אותה בארץ, ואם היה הנר ביד האשה מנחת אותה בארץ.
הדרשן מדביק לפרשת המלחמה את סדר כניסת ההתראות לכניסת שבת שהיה נהוג בימי המשנה והתלמוד, ובקהילות רבות מירושלים ועד פזורי הגולה עד לפני דורות אחדים. במבט ראשון, זו אסוציאציה מלאכותית ומקרית לגמרי, כאן חצוצרות ושם חצוצרות. בערב שבת ובמלחמה, צריך להשמיע תרועה, אולם יש לתרועות אלו תפקידים שונים לחלוטין. ודאי שלא זו היתה הכוונה של הדרשן. הוא ביקש להקביל עניינית בין שני הנושאים. ולהסב את תשומת הלב ליחס הפנימי העמוק בין שניהם. נלך בעקבותיו.
ההיבט האחד של ההקבלה הוא ההיבט של הקידוש, שכך הוא ממשיך בדבריו:
"השבת מתקדשת בחצוצרות, וכן ראשי חדשים והמועדות, שכן הוא אומר: 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם". הרי שהוא מדגיש את תפקיד החצוצרות כמחוללות קדושה, וכ"זכרון לפני ה'", ביטוי שמופיע גם בפרשת המועדים וגם בפרשת המלחמה. הוי אומר: הדרשן ביקש להצביע על מימד של חגיגיות, קדושה ועמידה לפני ה' בעת היציאה למלחמה. אין ספק, שזו תודעה מהופכת לתפיסה הרגילה של יציאה לצבא, שכן הצבא נחשב למקום של פריקת עול ופירוק מסגרות המוסר הרגילות. והרי אפילו התורה עצמה חוששת ליצר הרע במלחמה ונוקטת עמדה ייחודית בפרשת "אשת יפת תואר". אפילו במלחמה זו שבמדין, השבים מן המלחמה נדרשו להיטהר מכיון שמחנה צבא ומלחמה מכילים תמיד, בהכרח, מימד של ירידה מוסרית. אף על פי כן, למרות שאי אפשר להשוות את החייל היוצא למלחמה עם הכהן העומד על גבי הקרבן במקדש ביום החג, ואת המשפחה המתכוננת לכניסת השבת, יש בדרישה לדמותם זה לזה, משום הצבת רף ערכי גבוה ליוצאי הצבא.

ואולי אפשר לחשוב גם על מגמה הפוכה בהקבלה הזאת? האם אפשר לחשוב על זמן כניסת השבת כשעת יציאה לקרב? האם תרועת החצוצרות המחייבת לסגור את העסקים, למהר הביתה, לסיים בזריזות את ההכנות לכניסת השבת, יש בה מעין קריאת קרב? התחושה ה"קרבית" של הדקות האחרונות לפני שבת מוכרת בבתים רבים. יש מי שחושבים שראוי להכנס לשבת דווקא מתוך שלוה ונינוחות, כאשר "כל מלאכתך עשויה" מבעוד יום, אחרי רחיצה וטבילה, לבישת לבנים וקריאת שיר השירים בניגון ונעימה. לעומתם יש מי שרגילים להכנס לשבת בהולים ודחופים.
יתכן שהמדרש מרמז לנו שהאופי הקרבי של כניסת שבת הוא גם סוג לגיטימי של מעבר מן החול אל הקודש. כל התקלות שמתרחשות תמיד ברגע האחרון שלפני שבת, אינן נובעות מ"חוק מרפי" אלא מכך שבאמת יש מתח באויר. המתח לא נובע מכך שלא מספיקים להתכונן, שהרי כידוע, גם אם שבת נכנסת ב15.30 וגם אם היא נכנסת ב19.30 – היא נוחתת כמעט בהפתעה על אלו שזו דרכם להכנס לשבת. אדרבה, המתח הוא אימננטי, מהותי, ואינו תוצר מקרי של לוח זמנים שגוי. הוא נובע מן המעבר הקיצוני מן החול אל הקודש, שבמהותו הוא מפתיע ומשבש את סדר החיים, בדיוק כמו המעבר ממצב של שלום למצב של מלחמה. אי-הסדר, הבהילות, ההפתעה, נובעים מכך שהנפש צריכה כל פעם מחדש להסתגל למעבר הדרמטי הזה.
ההקבלה הנוספת במדרש לשימוש בחצוצרות היא מהשימוש בהן בעת המסע במדבר. החצוצרות שימשו להקהיל את הקהל ולהוראה לארגן את המחנה ליציאה למסע. גם כאן, התרועה אינה רק שימוש במכשיר קולני לשם השמעת קול והסבת תשומת הלב, אלא היא טקס רב רושם, המעניק חגיגיות וטקסיות למעמד, ומשקף את הדרמטיות של המעבר מן המנוחה של המחנה לתכונה של ההתארגנות למסע ולמסע עצמו. בדרך כלל חושבים על השבת כמנוחה ועל ימות החול כימי המסע, אולם יש גם היבט הפוך, השגרה של ימי החול מתחלפת עם כניסת השבת במסע אל הנצח, אל הנשמה, אל העולם שמעבר, מעין עולם הבא. התכונה וההתרגשות לקראת המסע הזה, מזמינה את תרועת החצוצרות. גם כדי לעורר את הלב, וגם כדי לתת ביטוי מוסיקלי להתעוררות הקיימת. כדאי להשתדל לא להחמיץ את שעת כניסת השבת ולעבור מן החול אל הקודש בערנות ובדריכות.