A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברנדרים ושבועות
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

פרשת מטות-מסעי: נדרים ושבועות /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

התורה מדגישה את האיסור החמור שבחילול שבועה ובאי קיום נדרים, ומקדישה בפרשתנו פסוקים רבים להבהרה כיצד ניתן ורצוי לצמצם את הנדרים, בין היתר על ידי הפרתם סמוך לעת נדירתם. נראה, שהתורה אינה מכוונת רק לאי-חילול הנדרים, אלא מעדיפה שלא ידרו בכלל. "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם" אמר קהלת, וסיכם במשפט אחד את הגישה הכללית לענייני הנדרים.
חז"ל מדגישים, שלא רק החשש מחילול הנדר משבועת שווא ושבועת שקר גורם להתנגדות לנדרים, אלא עצם מעשה הנדר והשבועה אינו רצוי, גם אם הנדר יקוים וגם אם הנשבע נשבע על דבר אמת:
"אמר להם הקב"ה לישראל: לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי, אפילו באמת אין אתם רשאין לישבע בשמי. אלא אם יהיה בך כל מדות אלו: 'את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע'. שתהא משלשה אלו שנקראו יראי א-להים: אברהם, איוב ויוסף". (תנחומא מטות א', נוסח בובר)
העובדה שהרשות להישבע מוגבלת רק לגדולים ביראה, מורה שהשבועה עצמה אין בה פסול, שהרי אילו היה כן, לא היו מצפים גם מיראי ה' להשבע. נראה, האיסור והצמצום של השבועות אינו נובע רק מחשש הקלקול שבהם, אלא גם מן הרצון לייקר ולכבד את מעשה השבועה. מעט מחומר הענין של מצות "לא תשא את שם ה' אלקיך לשווא" מוכר גם באורח החיים של שומרי מצוות בימינו, בזהירות הנדרשת מלהוציא שם שמים לבטלה בכלל, ובברכות בפרט. ברכה היא מעשה בעל ערך רצוי וחיובי, אבל היא צריכה להאמר ברצינות ובכובד ראש, ובמקום שיש ספק אם היא נחוצה – עדיף לוותר עליה. מעלתה של השבועה גדולה אף יותר, ולכן, היא זוקקת מעמד מיוחד של השבעה בבית הדין, או רגישות רוחנית מיוחדת של האדם הנשבע. מי שאינו בדרגה ובנסיבות המתאימות – מוטב שיוותר עליה.
יש מידה מסוימת של יחס חיובי לנדרים בעולם המקדש והקרבנות, ולשבועות – בעולם המשפט. אבל גם השימוש באלו התבטל בחורבן המקדש, והתמעט בבתי הדין עד שכמעט ונעלם לחלוטין.
מסכת שלמה במשנה ובתלמודים, מסכת נדרים, הוקדשה להתמודדות עם תופעת הנדרים, שהיתה מצויה ורווחת עד מאד עוד בימי התלמוד והגאונים. מסכת אחרת, שבועות, הוקדשה להסדרת הלכות השבועה, בבית הדין ומחוצה לו. רק במהלך תקופת הראשונים אפשר להצביע על ירידה משמעותית בתופעת הנדרים והשבועות, במידת ההזקקות של הפוסקים והמשיבים לשאלות מעשיות בתחום הזה, ובמידת השימוש בשבועות בבתי הדין.

לפנינו תופעה היסטורית-רוחנית מרשימה. המאבק של חכמי ישראל בכל הדורות נגד השבועות והנדרים הצליח במידה מרובה: עד כדי כך הושרש הרעיון של זהירות מפני שבועה ונדר, שרבים משלומי ישראל מקפידים להוסיף את המילים "בלי נדר" לכל משפט המנוסח בלשון עתיד ויכולה להשתמע ממנו מידה של התחייבות. בעולם בית המדרש, יצאו מסכתות נדרים ושבועות מסדר הלימוד ההלכתי-מעשי, והפכו להיות מן המסכתות הנחשבות עם מסכתות העיון הישיבתיות. הדגש בלימודן, מאז תקופת הראשונים ועד ימינו, הוא על התיאוריה ולא על הפרקטיקה, בשונה ממה שהיה בימי הגאונים וממה שמשתמע מן התלמוד עצמו. ניטיב להבין את גודל ההצלחה בתחום הזה, אם נשווה אותו לתחום הלכה קרוב, שאף הוא נוגע לדברים היוצאים מפיו של האדם, ואשר בו נחל החינוך התורני כמו החינוך הכללי כשלון חרוץ: ענייני שמירת הלשון. על איסורי רכילות ולשון הרע נכתב יחסית מעט בימי הקדמונים, ואילו בדורות האחרונים מתרבה יותר ויותר העיסוק בהם, גם בהלכה וגם במוסר, במיוחד לאור מפעלו של ה"חפץ חיים". עם זאת, קשה להצביע על הצלחה והתקדמות משמעותית בזהירות בשמירת הלשון, גם בקרב שומרי מצוות ובין אלו החושבים עצמם להמנות בין החרדים על דבר ה'.

קשה לדעת מה גורם להצלחה בחינוך בתחום אחד, ולאי-הצלחה במשנהו. אולם ההיסטוריה של הלכות נדרים ושבועות יכולה ללמד שני יסודות מאד חשובים: האחד הוא שההצלחה אפשרית, ואין להתייאש מן הסיכוי לשנות ולהשפיע, לא רק על יחידים אלא על הציבור כולו. היסוד השני הוא ההבנה שכאשר מדובר בתהליכים עמוקים וממושכים של שינוי אקלים תרבותי ואורח התנהגות של החברה כולה, השינוי יכול להתרחש במשך תקופה ארוכה מאד, אפילו דורות, ואין פתרונות פלא מהפכניים.
ההתבוננות בתולדות פרשת הנדרים מסייעת לחיזוק הלב לאמונה בחזון הנביאים, שעם ישראל והעולם כולו מתקדמים לקראת תיקונם השלם.