A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דבריםמתנות חינם
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

מתנות חינם /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

 המושג "תפילה" מכיל עולם ומלואו. אי אפשר לצמצם אותו להגדרה אחת, לסוג יחיד של פעילות או לתודעה נפשית מסוימת. יש תפילות רבות ומגוונות, של יחיד ושל ציבור, של בקשה ושל שבח, תפילה מנוסחת ותפילה ספונטנית, תפילה קבועת-זמן ותפילה מתוך התעוררות חד פעמית, תפילה עם כוונות שכלתניות מדויקות, ותפילה של התפרצות רגשית. בלשונו של המדרש בפרשתנו: "הרבה שמות נקראת התפלה, תפלה, תחנה, צעקה, זעקה, שוועה, רננה, פגיעה, נאקה, קריאה, עתירה, עמידה, חילוי", (תנחומא בובר ג). המדרש אינו מפרט רשימת שמות נרדפים שנלקטו מן התנ"ך סתם כך, אלא הוא מציג סוגי תפילה שונים זה מזה.
לפיכך, יש צורך ללמוד וללמד לא רק את עצם החיוב בתפילה, את הכוונה בה ואת הלכותיה, אלא יש ללמוד להבחין בין הסוגים השונים של תפילות, הנסיבות השונות המתאימות לכל תפילה, המצבים הנפשיים שבהם מתפלל אדם תפילה מסוג מסוים, הדרך להגיע אליהם או להמנע מהם במקום שאינו מתאים. בחירת התפילה המתאימה למצב נפשי שבו אדם נתון היא מלאכה לא פשוטה, שאם היא נעשית שלא כראוי, היא עשויה להחמיץ את התפילה ותועלתה הצפויה. אפשר לחשוב על התפילה כמקצוע, או כאמנות. בין כך ובין כך, יש מה ללמוד, להתאמן, להתפתח, לעצב כלים ויכולות, ולקדם את התחום הזה, שהוא תחום מרכזי ומקיף בעבודת השם ובעולמו של האדם המאמין.
פרשת "ואתחנן" נקראת על שם תפילתו של משה להכנס לארץ. המדרש נותן דעתו לבחירה במושג ה"תחנונים" מתוך כל סוגי התפילה הקיימים: "למה לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים – שנאמר: ואתחנן אל ה'"? כלומר, מדוע מתוך כל אותה רשימה שנמנתה לעיל של סגנונות תפילה אפשריים, בחר משה דווקא בסוג התפילה של תחנונים? מדוע לא בחר לדוגמה, ב"שוועה", שבו משתמש משורר התהלים בפסוק: "ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני", או בסוג התפילה שבו השתמש משה רבנו עצמו בזמן אחר: "ויצעק אל ה' – ויורהו ה' עץ, וישלך אל המים וימתקו המים"?
התשובה של המדרש היא שלשון תחנונים נבחרה מפני שהיא הדרך שבה מנהיג הקב"ה את עולמו: "בשעה שעמד משה ואמר לפני הקב"ה 'הראני נא את כבודך', אמר לו: רבונו של עולם הראיני נא באיזו מדה אתה מנהיג עולמך, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני אראה לך, 'ויאמר: אני אעביר כל טובי', אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני חייב לבריה כלום, אלא חנם אני נותן להם, שנאמר: 'וחנותי את אשר אחון'. אמר לו משה: אם כן עשה עמי מצוה ותן לי חנם, לפיכך אמר: 'ואתחנן'".
אפשר לפנות בתפילה בשם זכות אבות, אפשר לפנות בתפילה אפילו מכוח זכויותיו של האדם עצמו, כפי שעשתה חנה בבקשת הבן, וכפי שעשה משה עצמו בבואו להתפלל על ישראל. אבל כאשר התפלל על עצמו, בחר משה רבנו להפעיל את המידה של "מתנת חנם". אין ספק שמשה, שהיה גדול הנביאים, שמסר את נפשו על עם ישראל מימי שעבוד מצרים ועד שערי ארץ ישראל, יכול היה להשתמש בזכויות הרבות שהיו לו, ואף על פי כן, לפי המדרש שלפנינו, בחר לא לעשות זאת. מידה זו הולמת יפה את משה, העניו מכל האדם. הוא יכול לעמוד בכנות לפני ה' ולהחשיב עצמו כמי שאינו זכאי לדבר, ושכל מה שהגיע אליו הוא בבחינת מתנת חינם.
ההכרה הזאת היא מדרגה שלא פשוט להגיע אליה. אנשים עשירים ומצליחים נוטים לחשוב שהשיגו את מה שיש להם בזכות, ולא בחסד. בזכות מעשיהם הטובים, בזכות כשרונותיהם. קל וחומר שאנשים שהגיעו להישגים בתחום הרוחני נוטים לייחס את מעלתם לעצמם, ולעתים תופעה זו אופיינית דווקא ליראים וצדיקים. עם זאת, תהא זו טעות לחשוב שעניים, חלכאים ונדכאים חיים בתודעת "מתנת חינם" ביתר קלות. לעתים קרובות, העניים חיים בתחושה של "מגיע לי", ואף משדרים אותה כלפי זולתם ואפילו כלפי מיטיביהם. ההכרה שכל מה שיש לאדם הוא מתנת חינם, היא הכרה שצריך לעמול קשה על מנת להגיע אליה, ובה בעת, גם להפטר מתופעות הלוואי השליליות שלה. שהרי אדם שחושב שהכל מתנת חינם, עשוי להגיע למסקנה שאין טעם להתאמץ, שהכל תלוי במזל, ולפתח אופי של בטלן או מהמר. להיות איש מעשה פעיל ונחוש כמו משה רבנו, ובמקביל לנתק את תודעת ההישג מתודעת המאמץ, ולחשוב שמה שקיבלת הוא זכות שאינה תלויה בכך שהתאמצת – זו כבר מורכבות נפשית ורוחנית לא קלה ולא פשוטה.
הדבר אמור גם ביחס לכלל ישראל ולא רק לאיש הפרטי. קיים נוסח תפילה שמסתמך על זכות אבות, קיים נוסח תפילה שבו מועלית הטענה שסבלנו די והגיעה עת גאולתנו, אבל צריך לדעת שיש זמנים שבהם ראוי להתפלל מתוך תחושת ענוה גמורה – אין אנו זכאים וראויים לדבר, אבל מפילים תחינתנו לפני אבינו שבשמים שימהר ויחיש קץ גאולתנו.