A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברנחנו
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

נחמו /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

תחנוניו של משה רבנו לא הועילו. הוא לא זכה להכנס לארץ. מפרשים רבים בכל הדורות התמודדו עם הקושי שמציבה פרשה זו לאדם המאמין. ראשית, היא קשה מבחינת סדר הגמול האלקי: היתכן, עונש כל כך חמור לאדון הנביאים? שנית, היא קשה מבחינת סדרי תפילה: אם הפצרותיו של משה רבנו לא נענות, מה כוחה של תפילה?
בניגוד לנטיה הטבעית של האדם המאמין, לחפש תשובה לקושיות, בעל מדרש תנחומא לפרשתנו בחר בדרך אחרת, חריגה מאד.


הוא פותח בהבאת פסוק קשה מספר איוב: זה הוא שאמר הכתוב: "אחת היא, על כן אמרתי: תם ורשע הוא מכלה". את פסיקתו הקשה של איוב, שאין הבדל לפני הקב"ה בין התם לבין הרשע, הוא מסב על דברי משה רבנו: "אמר משה, רבונו של עולם, אחת היא, הכל שוין לפניך, גזירה אחת לצדיקים ולרשעים"! ומוסיף הדרשן ומצרף גם את דברי החכם מכל אדם, שלמה המלך בלבוש קהלת: "הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע...".
ולאחר הפתיחה המרעישה הזאת, הולך הדרשן ומונה זוגות של צדיק ורשע, שגורלם היה שוה:
נח הצדיק ופרעה נכׂה הרשע, ששניהם על פי המדרשים הוכו על ידי אריה, נעשו נכים: "זה מת צולע וזה מת צולע". משה ואהרן הצדיקים וכנגדם המרגלים הרשעים – אלו ואלו לא נכנסו לארץ. יאשיהו המלך הצדיק ואחאב הרשע – שניהם מתו במלחמה ירויים בחצי האויב. ועוד ועוד.


הציפיה של הלומד היא, שלאחר כל התיאור המפורט של הקושיה, תבוא תשובה שתתיר את המבוכה. דרכן של דרשות כאלה בתנחומא, שהן מתחילות בפסוק מן הנביאים או הכתובים, כמו שכאן התחיל בפסוק מאיוב, והן חותמות בפסוק מן הפרשה, שלקראתו מכוונת הדרשה. לפי הסדר הזה, היתה הדרשה אמורה לחתום בפסוק "ואתחנן אל ה'" או בפסוק ההמשך: "ויתעבר ה' בי ... ולא שמע אלי". והנה, באופן מפתיע וחריג, הדרשה מסתיימת בביקורת של משה כלפי הגזירה שנגזרה עליו, שהיא דומה לגזירה שנגזרה על המרגלים בחטאם, במחאתו החריפה של משה על העוול ובחזרה על מילות הפתיחה: "אמר לו [הקב"ה למשה] 'כי לא תעבור', אמר לו משה: אם כן הכל שוין לפניך, תם ורשע אתה מכלה".


השינוי היחיד והמשמעותי הוא שהפסוק שצוטט בראש הדרשה מפי איוב "תם ורשע הוא מכלה", הושם על ידי הדרשן בפיו של משה רבנו בצורת פניה ישירה: "תם ורשע אתה מכלה". כלומר, הוא עוד מחריף את הקושי ואת מידת הבוטות של הטענה כלפי שמים, ואינו מציע שום תשובה.
במלים אחרות, בעל הדרשה עומד חסר אונים וללא מענה אל מול הקושיה העצומה.
עיקר חשיבותו של המדרש הזה היא במה שאין בו – אין בו תשובה. המדרש הזה מלמד את האפשרות להציג את הקושיה המזעזעת במלוא חריפותה, ולהודות בכך שאין לנו תשובה, אין לנו תשובה טובה מזו שהיתה לאיוב, שכידוע, לא קיבל תשובה אלא רק את התגלות האלקים ואת הידיעה שהתשובות של רעיו היו עוד גרועות מן הקושיות שלו. גם אין לנו תשובה טובה מזו של משה, ששאל ולא נענה.


קושיות מעין אלו נשאלות בכל הדורות. הן נשאלות במימדים ענקיים – כאשר עומדים מול הר האפר במיידנק, והן נשאלות במימד ה"מיקרו", כאשר רואים ילד אחד חולה במחלקה האונקולוגית. הגודל אינו משנה, הילדה האחת הקטנה מן השיר, שעמדה ושאלה למה, וכל החכמים לא מצאו לה תשובה, אינה שונה מהותית מן הפילוסופים הגדולים שעמדו נוכח החורבנות הגדולים ואף הם לא מצאו בסופו של דבר תשובה שתניח את הדעת.
שבת שאחרי תשעה באב היא שבת נחמו, שבת שבה מצפים לנחמה. ובאופן קבוע, בכל שבת נחמו, חוזרים וקוראים את הפרשה של הסירוב האלקי הגדול להענות להפצרותיו של משה. הנחמה, אם כן, איננה מותנית בהענותו של הקב"ה לתפילתנו. היא איננה מותנית בהקמת בית המקדש – שהרי אם לא כן, היה עלינו לחכות עם ה"נחמו" עד כי יבוא שילה. ואילו אנו, בכל שנה ושנה, מתנערים מן האבלות על החורבן, ומתנחמים.


משמע, הנחמה היא נחמה של "אף על פי כן". למרות שאיננו מבינים את הצדק. למרות שתפילות לא תמיד נענות, למרות שהצדיק סובל ונספה כמו הרשע. למרות שעם ישראל סבל אלפיים שנה בגלות ועמים מרושעים ממנו ישבו דשנים ורעננים על אדמתם. למרות כל זאת, אנחנו לא משתקעים בצער החורבן, ומתחילים בשבתות של נחמה. כשם שמשה רבנו לא שקע בצערו על החמצת הכניסה לארץ ועל דחיית תפילתו. משה רבנו לא פרש מתפקידו לאורך כל ספר דברים. כל שבע השבתות שבהן נקרא את הפטרות הנחמה, משה רבנו פועל להכין את עם ישראל לקראת הכניסה לארץ. אם כן, הנחמה אינה תלויה במציאת התשובות, אינה תלויה בהענות התפילות, היא ערך העומד בפני עצמו. לדעת להתנער מתוך הסבל והיסורים, לקבל את הדין, ולעשות את המוטל עלינו מתוך תקוה לישועה שתבוא. ואף על פי שתתמהמה, אנחנו שרויים כבר בעולם הנחמה.