A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דבריםעקב
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

עקב /

הרב ד"ר בני לאו

 שמה של הפרשה מביע את תוכנה: "והיה עקב תשמרון". "עקב" כמילת התניה. אמנם פרשנים רבים הלכו בדרכו של רש"י ופירשו בדרך הדרש את המילה "עקב", במובן של עקב הרגל. על פי דרשנות זו פירשו את הפסוק כמדבר על מצוות רגילות: "שאדם דש בעקביו". משמעות הפסוק כולו היא שאם נשמור את שגרת החיים בעשיית המצוות, נזכה לכל אותן הבטחות הכלולות בפרשה: ברכת הארץ, ברכת הזרע וברכת השפע. אך קריאה אפשרית לא פחות היא, שהמילה "עקב" באה לבלום את תחושת השררה והבעלות של העם שעוד רגע נכנס לארץ. הפרשה עוסקת הרבה מאד בתיאור עוצמתה וברכתה של ארץ ישראל. משה מתאר לעם שנולד במדבר את כל הטוב שהם עומדים לרשת בעוד ימים ספורים. אך כל ההבטחות של ה' לעמו באות על תנאי. השכר המובטח גדול אך הדרישה גדולה ממנו. חיים של משמעת ומשמעות, בכל התחומים. רובה של הפרשה עוסק בהתראה מפני השאננות שבאכילת פירות ללא עמל. הארץ שאליה עומדים להיכנס שבטי ישראל אינה מדבר ואיננה ריקה מתושבים. היא ארץ בחירה ויושביה חיים בה על תנאי.


לשאלת זכותנו על הארץ יש שתי תשובות. האחת - זכות היסטורית של נחלת אבות, השנייה קשורה להתנהגות על פי קוד מוסרי שהוא המפתח לחיים בארץ ישראל. באחד מפרקי הפרשה מתואר דיאלוג אפשרי בין ישראל לה' על שאלת הזכות הזו. ישראל טוענים לבעלות על הארץ. ה' עונה להם (פרק ט, ד - ו):
אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ... בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ: לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה:


תשובה זו עוסקת רק ביסוד אחד של הבטחת הארץ לישראל. למרות שאינם ישרים ולמרות שאינם צדיקים הם מקבלים את הארץ. שתי סיבות לדבר. האחת - רשעת הגויים, שגדולה מרשעתם של ישראל. השנייה - זכות אבות. מסקנת הפסוקים: "לא בצדקתך ה' נותן לך". מסקנה זו מסוכנת. היא יכולה להביא את העם לטעות בין הבטחת הארץ לבין הבטחון שבישיבת הארץ. התורה מבטיחה שלישראל יש קשר היסטורי ואינטימי עם ארץ ישראל. קשר זה איננו מותנה בהתנהגות. ההבטחה של התורה לעם ישראל את ארץ ישראל קושרת את יסודותיו של העם למורשת האבות, אך ישיבת הארץ מותנית באורח חיים שהוא מופת לכל העולם. הירושה והישיבה אינם זהים. הירושה קבועה אך הישיבה תלויה. פעמים רבות התבלבלנו מהמסר הכפול הזה. התחושה שאנו יושבים על נחלת אבות הביאה אותנו לעיתים לתחושת אדנות, שמשחררת מביקורת ומשמירה קפדנית על התנהגות ראויה. התקדים הקדום והברור ביותר לכך היה בימים של סוף תקופת הבית הראשון, לאחר שנבוכדנאצר מלך בבל הגלה את השכבה המובילה של אנשי ירושלים ("גלות החרש והמסגר), בשנת 597 לפנה"ס. על ידי המאורע הזה נתפלגה יהודה לשניים. העילית של החברה הוגלתה לבבל, ו"דלת הארץ" נשארה ביהודה. יחזקאל הנביא, בן התקופה, מתאר לנו את שחשו אנשי הארץ שלא גלו (יחזקאל פרק יא, טו):
אַחֶיךָ אַנְשֵׁי גְאֻלָּתֶךָ וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם רַחֲקוּ מֵעַל ה' לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה.
בפרק ל"ג יחזקאל חוזר שוב על טענת יושבי ירושלים, שבטוחים באחיזתם ומשווים את עצמם לאברהם מייסד האומה:
בֶּן אָדָם יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה:
ה' עונה ליושבי ירושלים הגאים בחריפות קשה, שמסבירה היטב את הפער בין ירושת הארץ והאחיזה בה:
לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר ה': עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ, וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ?! עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ?!


החבורה הזו, היושבת על אדמת ישראל מזלזלת בגולי בבל, ומשלבת בתורתה תיאולוגיה ופרקטיקה. הם נשענים מבחינת אמונתם על הבטחת הארץ לאברהם אבינו, והם חשים אדוני הארץ לעומת הנוטשים שאיבדו את אחיזתם כליל. אך הנבואה באה לאפס ולערער עד היסוד את האידיאולוגיה הזו. ההבטחה לאברהם לא יכולה להתממש בקרב חברה יהודית ששופכת דם. היסוד המוסרי והיסוד ההיסטורי חוברים יחד, ורק בחיבורם נהפכת המורשה לאחיזה של ממש. בהיעדר היסוד המוסרי נשמטת טענת הבעלות מידינו. ההישענות על אברהם אבינו איננה יכולה להיות טכנית, כמו בדיני ירושה. החיבור לאברהם הוא מהותי. אברהם הוא "אב המון גויים". הוא אשר נאמר אליו (בראשית יח)
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:


הדברים מפורשים. דרך ה' של אברהם היא דרך הצדקה והמשפט. בניו שיבואו אחריו יזכו לברכותיו אם ילכו בדרכיו. כך מבטיח לנו גם הנביא ישעיהו בסוף הפטרת השבוע (ישעיהו פרק נא):
שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם: הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ: כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה: