A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דבריםכל המצווה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

כל המצווה /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

תורת ישראל משלבת אידיאות גדולות עם מימוש מעשי, בדרך פרטנית ומדוקדקת. בחומש שמות, אחרי פרשת יתרו, שבה ניתנו עשרת הדברות בהר סיני, מופיעה בתורה פרשת משפטים. פרשה המתרגמת את העקרונות הגדולים המתומצתים בעשרת הדברות, לרשימה מפורטת של מצוות מעשיות, יומיומיות: מהטיפול בעבד ואמה ועד תשלומי נזקי שור ובור, ומאיסור ריבית לשמירת השבת והמועדים. במובן מסוים חוזר הדבר גם בחומש דברים, אחרי תאור מעמד הר סיני ונתינת עשרת הדברות בפרשת ואתחנן, מתייחסת פרשת עקב לשמירת המצוות לפרטיהן. אף שהחלק של פירוט המצוות הממשי מתחיל בספר דברים רק בפרשה הבאה, פרשת ראה, הרי שכבר בפרשת עקב כבר נמצאים ביטויים רבים המצביעים על החשיבות של שמירת המצוות לפרטי פרטיהן. כדרשת חז"ל הידועה לפסוק הראשון של הפרשה: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" – מצוות קלות שאדם דש בעקביו.

פסוק אחד שנדרש בכמה פנים במדרש (תנחומא) לפרשתנו, הוא הפסוק "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות". הביטוי "כל המצוה אשר אנכי מצוך" חוזר פעמיים בפרשת עקב (דברים ח, א' ו- יא ח') ועוד פעם אחת במעמד הברית שבפרשת כי תבא (דברים כז א). הצירוף "כל המצוה" הוא צירוף המזמין דרשה, שתסביר מדוע לא נאמר "כל המצוות" בלשון רבים. שהרי "כל" מובנו ריבוי, ומה פשר "כל", ביחס למצוה בודדת?

המדרש מנצל את הצירוף המיוחד על מנת להציע מספר רעיונות שהמכנה המשותף לכולם הוא חובת הכוליות – השלמות, בביצוע המצוה. כל מצוה.
בדרשה אחת (תנחומא נוסח הדפוס סימן ה') דרשו: "כשתהיו למדין התורה היו ממצין אותה כולה". כלומר – לקיום המצוה יש להקדים הבנה מעמיקה ויסודית שלה.
בדרשה אחרת (תנחומא נוסח הדפוס סימן ו'), דרשו: "אם התחלת במצוה הוי גומר את כולה". כלומר – יש דרישה לביצוע שלם של המצוה.
ובדרשה נוספת (שם), העמיד רבי יוחנן על האיסור להפריד בין לימוד התורה לבין קיומה: "כל הלומד תורה ואינו משמר אותה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו".

הרעיון המשותף למדרשים האלה מקביל לרעיון של המדרש הפותח של הפרשה, על החובה לשמור את המצוות הקלות שאדם דש בעקביו. כל המדרשים הללו מכוונים לעקרון מרכזי אחד: אי אפשר להסתפק בקיום המצוות "בערך" ובאופן חלקי.
במהותה של קבלת עול מצוות מקופלת ההנחה שאין לגיטימציה לחלקיות בקיום המצוות. המדרש אינו כופר בעובדה המציאותית שאנשים אינם מושלמים, לא מבינים את הכל, וגם נכשלים וחוטאים, אולם הוא מתנגד למתן לגיטימציה מראש לותרנות.
כשם שברור לכל שאי אפשר לקיים "לא תרצח" באופן חלקי, ואין לאפשר לו לרצוח באופן חד פעמי, אפילו כשהוא ממש מתרגז על עוול שנגרם לו, כך צריך להיות ברור שגם המצוות השכנות לה, מלפניה ומלאחריה, דורשות התייחסות דומה. אי אפשר ליטול חופשה חד-פעמית מבן הזוג לצורך ניאוף, לא בהסכמתו ולא בהסתרה מפניו. וגם לא מחובת כיבוד ההורים או משמירת השבת.
הכוליות, הטוטאליות, של המצוה אינה מסתכמת רק בחובה המתמדת לקיימה בלי אפשרות להפסקה וויתור. היא מופיעה ומחייבת במישורים נוספים: מישור אחד – דקדוק במצוה לכל פרטיה, מישור אחר – שאיפה להבנה והזדהות עמה עד תום. דבר המושג משילוב בין הממד התיאורטי של הלימוד לבין הממד המעשי של הקיום. מישור נוסף – מיצוי מעשה המצוה עד תום. אין להניח את קיום המצוה באמצע, אלא יש להמשיך ולהשלימה גם אם היא מצריכה מאמץ מורכב וממושך.

טוטאליות היא תכונה שעלולה להיות מפחידה. קללת המשטרים הטוטאליטריים שפעלו במאה העשרים, או שליטים אחרים בדורות קודמים, רובצת עדיין על התרבות האנושית ומאיימת עליה. גם הפסיכואנליטיקאים רואים לעתים בתכונת אישיות תובענית, הדורשת התמסרות שלמה לענין מסוים וחוסר יכולת להתגמש ולוותר – פגם נפשי ואפילו מחלה. למרות זאת, אין להתיירא מן הערך של חתירה לשלמות, רק מפני שנוצל למטרות שליליות בידיים זדוניות. חתירה לשלמות ומלאות אינה חייבת להתפתח לדיכוי, כפיה ואלימות. אדרבה, יתכן שרק מתוך חופש גמור יכול אדם להגיע ליכולת למיצוי עצמי ולהתמסרות שלמה לערכים שהוא מאמין בהם ולמצוות שהוא חפץ בקיומן.