A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דבריםאיכה אשא לבדי
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

פרשת דברים: איכה אשא לבדי /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

בפרשת מינוי השופטים בחומש שמות, היה זה יתרו שיעץ למשה למנות מערכת משפט, כי לא יוכל לעמוד לאורך זמן במשא של כל העם העומד עליו מן הבוקר עד הערב, וסופו שנבול יבול. בעקבות זאת קיבל משה את עצתו של יתרו, להקים מערכת של שופטים ושוטרים, שרי אלפים ומאות, חמשים ועשרות, שישאו איתו את משא העם. בפרשת מינוי הזקנים בבהעלותך, מוצאים את משה מתלונן על שאין בכוחו לשאת את טורח משא העם ותלונותיו כאשר ישא האומן את היונק, ולכן הוא מקבל מהקב"ה את תמיכת שבעים הזקנים. בפרשתנו, משלב משה בנאומו את שתי הפרשיות לאחת, וקובע שמינוי השופטים התחיל כאשר הוא בא לפני העם ואמר להם 'לא אוכל לבדי שאת אתכם', ואף הוסיף דברי ביקורת: 'איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם'.


קשה להבין מה היתה המחשבה הראשונית של משה, כיצד באמת שיער שיוכל לשאת טורח הרבצת התורה ומתן מענה לששים ריבוא אנשים, לבד מנשים וטף, כשהוא מביא לפניהם תורה חדשה. ומפני לו כי ילין על העם?
לכאורה, יתרו צדק ממשה, הוא הבין מראש, שקיימת בעיה מהותית במבנה הארגוני של הוראת התורה וקיום המשפט, ויש לתת לה מענה מסודר. לא כתגובה לתלונה, ולא באופן של ביקורת על התלונה.


כאשר יתרו הציע למשה את תכניתו, טען כנגדו משה 'כי יבוא אלי העם לדרוש א-להים'. משה ראה באותם ימים את הקשר הבלתי אמצעי בינו לבין העם, סביב המשפט והוראת התורה, כדרך לקרב את העם אל הא-להים ולהקנות להם את חוקי הא-להים ואת תורותיו. מה השתבש במשך ארבעים השנה, עד כדי כך שמשה פירש לאחור את דרישת הא-להים באופן של טרוניות ותלונות, הן מצד העם כלפיו, הן באופן שהוא מציג את דרישות העם ממנו?


כשמשה מתלונן על 'טרחכם ומשאכם וריבכם', נשמעים הדברים כאילו היתה לו התנגדות כלפי סגנון ההתנהגות של העם, ואכן רש"י מפרש כך את דבריו, על סמך מדרשי חז"ל: טרחכם – מלמד שהיו ישראל טרחנין, ומשאכם – מלמד שהיו אפיקורסין (במובן החז"לי, של מי שאינם מכבדים חכמים), וריבכם, מלמד שהיו רוגנים. מכיון שהדברים נאמרו בהקשר של מינוי השופטים, ולא הזקנים, משמע שמשה ראה טרחנות וריבות-יתר לא רק בביקורת על ההנהגה, חוסר המים והבשר, ושאר תלונותיהם, אלא גם בריבוי העיסוק שלהם במשפטים ובאופן העיסוק הזה.


ביאור הענין הוא שקיימות שתי דרכים של פניה אל משה, משה ציפה לדבר אחד, ועם הזמן גילה שהעם הלך בדרך אחרת, ועל כך תלונתו. לא הכמות של הפניות הכריעה אותו, אלא הסגנון.


שתי גישות של העם הבא אל החכמים. האחת, היא הדרך של 'לדרוש א-להים', באים ללמוד תורה, לשאול שאלה, לקבל ברכה, או להדבק בה' על ידי שמתדבקים בתלמידי חכמים. מתאים לספר כאן מעשה חסידי שהיה שגור בפיו של הרב עמיטל זצ"ל, שבימים אלו מלאה שנה לפטירתו. אספרנו בקצירת האומר, בלא ה'גישמאק' המיוחד שהיה נלוה לסיפור מפי הרב עמיטל. מעשה ביהודי גס ופשוט, שנכנס לבית מדרשו של האדמו"ר בערב שבת בין השמשות לבקש על פרתו המקשה בהמלטה. אורח רם-המעלה שנכח באותו מעמד, לא יכול היה לכבוש את תמיהתו ואי-הנחת שחש מחילול הקדושה המעודנת בבית מדרשו של האדמו"ר, בכניסתו של היהודי המגושם לבקש על פרתו ובריח הרפת שהכניס עמו. אמר לו האדמו"ר, אינך מבין, לא על הפרה הוא מבקש, הפרה היא עילה עבורו להכנס לבית המדרש, להפגש אתי ולראות את פני. זו דרכו לינק משהו מעולם של קדושה.


יש אנשים שבאים לרב, לחכם לאדמו"ר, כדי להגיע בעזרתו ל'דרישת א-להים'. אם זה על ידי לימוד תורה מפיו, אם על ידי חיזוק רוחני שמקבלים ממנו, ולפעמים אפילו די להם בברכה ובסגולה. כך גם במי שבאים לבית הדין לעמוד למשפט, הם רואים עצמם כמי שנגשו אל הא-להים, כמפורש בפרשת משפטים, 'כי המשפט לא-להים הוא'. כלפי אנשים שכאלה כוונו דבריו של משה בפרשת יתרו.


אולם יש אנשים שבאים לרב, לחכם ולאדמו"ר ככתובת שתספק להם את צרכיהם. כנציגו של הקב"ה עלי אדמות לענייני 'פותח את ידיך ומשביע'. תפקידו לספק להם פרנסה, שידוכים לילדיהם, בריאות ורפואה ואריכות ימים. טיפוסים אלה גם באים לשאול שאלות הלכה בסגנון דומה, פונים אל הרב כמקור אינפורמציה זמין, יעיל ונוח. אל בית הדין הם באים לריב את ריבם, בציפיה שבקשותיהם ייענו. היה והדיין פוסק כצד השני, הם מתמלאים זעם ותסכול כנגד הדיין, הדין, ואף כנגד נותן התורה.


בדומה לכך יחסם אל הרב מורה התורה ופוסק ההלכה, הם מצפים בדרך כלל מן הרב שייענה לצרכיהם, יפסוק להם על פי טעמם, ילמד אותם תורה הנוחה להם לעיכול. בין אם אלו חומרות או קולות, נטיות פוליטיות כאלה או אחרות – אם הרב לא עומד בקריטריונים של השואל, השומע, הלומד, אזי הבעיה היא של הרב.