A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דבריםשבח ובקשה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

פרשת ואתחנן: שבח ובקשה /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

 דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. מנין לנו? ממשה. שכתוב: 'ואתחנן אל ה' בעת ההיא', וכתוב 'ה' אלהים אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך', וכתוב אחריו: 'אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו''. (ברכות לב א)


מה טעמה של ההנחיה לפתוח בשבח? אפשר להציע כמה הסברים, שאינם סותרים אלא משלימים זה את זה.
הטעם הבסיסי ביותר הוא דרך ארץ. כך דרכו של אדם הפונה אל חברו בבקשת סיוע, תחילה הוא פותח בדברים של כבוד ונועם, ורק אחר כך פונה לבקש את הבקשה. טעם נוסף הוא שדברי השבח נועדו להצדיק את הבקשה. דברי השבח מלמדים שהפונה מעריך את העומד מולו כמי שראוי לפנות אליו, באשר בכוחו להענות לבקשה. פותחים ואומרים 'אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה' ועל סמך ההנחה הזאת אפשר לבקש: 'חננו מאתך חכמה בינה ודעת'. טעם נוסף הוא העמדת הבקשה בהקשר הנכון ובפרופורציה: ראשית אנו מודים לה' על כל הטוב אשר גמלנו, ובתוך המכלול הזה, גם מבקשים טובה נוספת, המשך התמיכה.


יש המפרשים אף יותר מכך, למעשה, כל עניינה של בקשת הטובה אינה אלא סוג של שבח. על פי תורת הח"ן, אין האדם מתפלל על צרכיו כלל, אלא על תיקון העולם, טובת השכינה, וכדומה. מבחינתו של החסיד, הוא בכלל לא בר-עמידה בפני מלכו של עולם בדרישות ובקשות, טענות ומענות. כל מה שהוא יכול לעשות זה להודות ולהלל ולשבח לקב"ה שבראו, מחייהו ומקיימו. מכיון שכך, ניסוח הבקשות נתפס כחלק מן ההודאה, ההכרה בכך שכל מה שיש לו מכוחו של הקב"ה ניתן לו, וגם כל מה שיהיה לו בעתיד בא מכח זה. יתר על כן, הבקשות מוגבלות בעיקר לצרכים שהם ערכים. מבנה השמונה-עשרה מורה שעיקרן של הבקשות בו הן בקשות בעלות ערך רוחני וכלל-ישראלי. בכלל זה: דעת, תשובה, סליחה וגאולה, בחטיבה הראשונה של הבקשות. קיבוץ גלויות, השבת המשפט, סילוק הרשעה וסיוע לצדיקים, בנין ירושלים והשבת מלכות בית דוד. רק ברכת הרפואה והשנים עוסקות בצרכים אנושיים בסיסיים, הגוף והפרנסה, וגם הן עשויות להתפרש מתוך הקשרן, כהשלמת ההכנה של היחיד והעם לקראת המשימות הערכיות שעליהן מבקשים החל מ'תקע בשופר גדול לחרותנו'.

 

על רקע הנחות אלו, מובן מדוע הגיב משה פעמים רבות בחריפות כנגד התלונות של העם, גם כשהיו מוצדקות. הרבה פעמים, פתחו בני ישראל את דבריהם בהתקפה ישירה כנגד משה וכנגד ה', מבלי להזכיר כלל את החסדים והטובות אשר גמלם עד כה. הדוגמה הקיצונית ביותר היא כפיות הטובה של דתן ואבירם, שלא בושו להתלונן על שהוציאום מארץ 'זבת חלב ודבש', (במדבר טז יג) או אספסוף המתאוים שנתקפו געגועים לאבטיחי מצרים וקישואיה, (במדבר יא ה), אולם גם תלונות 'רכות' יותר על המים לא זכו להקדמה הראויה של דברי תודה ושבח.

 

נראה, שהלכות דרך ארץ של התפילה יכולות לשמש מקור גם לסדרי דרך ארץ שבין אדם לחברו. המקור ממנו גוזרים את כל סדרי התפילה הוא אופן העמידה של אדם לפני מלך או לפני אדם נכבד. הקב"ה עצמו, אין לו גוף ואין לו דמות הגוף ואין מבחינתו משמעות לנימוסים כאלה או אחרים. הלא הוא נמצא עם האדם בכל עת, בשבתו ובקומו, בחטאו ובקלונו. האדם הוא שמשווה לנגד עיניו את סדרי דרך ארץ המקובלים בפני נכבדי האנוש, ומעתיקם כלפי מלך מלכי המלכים. ממילא, אפשר לחזור וללמוד סדרי דרך ארץ מהתפילה אל החיים האנושיים.


כפי שהוסבר לעיל בטעמי התפילה, אפשר להבין שהקדמת השבח לבקשה היא גם מן הנימוסים שבין בני אדם. אין לבוא בתביעות לזולת מבלי להקדים תחילה הכרת הטוב, מבלי להקדים ולהסביר תחילה מדוע פונים דווקא אליו. לסגנון הזה יש גם תועלת, באופן ההענות של החבר, אבל יש בהם גם ערך מוסרי פנימי אישי. הקדמת השבח לבקשה היא שעושה את ההבדל בין מבקש לבין נרגן.

 

דומני, שהלכות דרך ארץ אלה ניתנות ליישום גם בפניה אל ה'מלכות' המודרנית, היא המדינה. יש מי שסבורים שרק בכוח ואולי אפילו רק באלימות אפשר 'להשיג משהו' במדינה הזאת. אך יש לזכור שלשיח הכוחני והאלים יש גם היבטים שליליים, לא רק ברמת הנימוסים והדרך ארץ, אלא במהות הערכית. הלא אם פונים למדינה שתספק את כל צרכינו, יש בכך גם הנחת שבח גדולה לכוחה הגדול של המדינה לעשות זאת. אם אכן זו תפיסתם של הפונים, מן הראוי היה שיתנו לכך ביטוי בדבריהם! שוו בנפשכם שמדינת ישראל היתה כיום במצב של קריסה כלכלית של מדינת עולם שלישי, כמו רוב המדינות בעולם שמלאו רק עשורים אחדים להקמתן, או אפילו במצב של יוון, אירלנד ופורטוגל העומדות בפני פשיטת הרגל, מי היה יכול לבוא אל ראשי המדינה בתביעה להגדיל את מדיניות הרווחה? לספק 'דיור בר-השגה' לכל צעיריה?


מי שאינו מסוגל לומר דברי שבח למדינה ולראשיה, ורואה רק חסרונות ופגמים, לוקה באחת משתיים: אם באמת הוא אינו רואה שום דבר חיובי, הרי שהוא לוקה בעוורון שסכנתו מרובה, גם קלקלתו מרובה בהשפעתו על אחרים, וגם סכנה היא להפקיד בידיו אחריות כלשהי לעתידה של המדינה ותושביה. אם הוא יודע ומעלים עין, כדי לא לקלקל את עצמת טענותיו, נמצאת מידת האמת לוקה, וממילא גם כוחן של טענותיו מתקהה.

 

גם מי שיוצא להפגין ולמחות על העוולות הקיימות בהנהגה הציבורית, הפוליטית והכלכלית, צריך להקדים דברי שבח לגנות ולמחאה, לתלונות ולתביעות. שבח על עצם קיומה של המדינה, וגם, לאנשים שעושים ימים כלילות במשרדי הממשלה כדי לנווט את הספינה הכבדה של תקציב מדינת ישראל ובטחונה. בעידן לא קל, בעת שמדינות אחרות בעולם, גם מן החלקים המבוססים ביותר שבו, שרויות במבוכה כלכלית לא פשוטה. רק אחר הדברים האלה אפשר לבוא בדרישות וטענות לשינויים בסדרי העדיפויות, בשיקולי הדעת, ובודאי כדרכו של משטר דמוקרטי – גם בדרישה להחלפת השלטון. אבל מי שמבסס את השיח הפוליטי והציבורי שלו על צביעת כל הקיים בשחור, לא נראה שאפשר לסמוך עליו שיידע, בבוא העת, להציע פתרונות בגוונים מורכבים לשאלות הסבוכות שעומדות על סדר יומנו.