A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית וישלחהו מגן עדן
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

וישלחהו מגן עדן /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

 פעמיים בפרשתנו האדם מגורש ומיטלטל ממקומו. בפעם הראשונה כאשר הקב"ה מגרש את האדם מגן עדן אחרי חטא האכילה מעץ הדעת. בפעם השניה קין הוא שמגורש כאשר מתברר שהוא רצח את אחיו את הבל. כבר במקרה הראשון הקב"ה אינו עומד באזהרתו. הקב"ה הזהיר את האדם "כי ביום אכלך ממנו מות תמות". אולם, בפועל הוא מקבל עונש אחר. מעתה "בזעת אפיך תאכל לחם" . הגירוש מגן עדן אינו מתואר כחלק מן העונש. הגירוש נעשה בתואנה שמא האדם יאכל מעץ החיים ולא כעונש ישיר על החטא. כלומר, כמניעה והרחקה ולא כענישה. למעשה, התורה אומרת "וישלחהו ה' אלוקים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם. ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עת החיים". הפסוקים הללו אינם מובנים בפשטם. נדמה שהקב"ה שלח את האדם באמתלה שיעבוד את האדמה מחוץ לגן עדן ולאחר שהאדם יצא ה' סגר את השערים ולא נתן לו לשוב. קודם הוא שולח את האדם וממנה אותו לשליחות מסוימת של עבודת האדמה שבחוץ ורק אחר כך הוא מגרש אותו.


על פי פירושו של האבן עזרא אין לקרוא כך את הפסוקים. לדעתו, כל "שילוח" הוא גירוש. כשם ששילוחין הם גירושין. ולכן, אין לומר שהקב"ה שולח את האדם לבצע שליחות מחוץ לגן עדן. אלא לומר ששני הפסוקים הללו מתארים את הגירוש. אולם, אם השילוח הוא גירוש ועונש לאדם יש לבחון מדוע הוסיף הקב"ה עונש זה בנוסף על עונשו הראשון, ולבחון את פשרו. החזקוני מציע לומר כך: "וישלחהו- כדין רוצח בשגגה לפי כשהביא (כך במקור) הוא מיתה לעולם על אכילת עץ הדעת עדיין לא היה בו דעת ובינה". כלומר, שני עונשים הם, על ש ני מעשים שונים: מוות על האכילה מעץ הדעת הראשון וגרוש על כך שהאדם המיט על כל ברואי העולם את גזירת המוות ודינו כרוצח בשגגה הנענש בגירוש ובטלטלה. הדברים מתיישבים עם עונשו של קין שאף הוא נענש ב"כי תעבד את האדמה, לא תוסף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ". הצעת החזקוני משונה מעט, שכן העונש ניתן לנרצחים כשם שניתן לרוצחם, אך היא מרתקת מבחינת ההצעה לראות במעשהו של אדם הראשון רצח של אנשים שטרם נולדו.
על פי החזקוני כל קיומנו בעולם הוא במקום המטולטל הזה. בצל המוות. החיים בעולם הזה הם מאחורי שערים נעולים ומחוץ לבית.


ה'תולדות יצחק' אינו מסביר כך. הוא מפרש כפי שהצענו קודם, שהשילוח היה אכן יציאה למשימה. "כמי ששולח שליח לעשות איזה שליחות". לפי דבריו, הקב"ה אכן התחכם לאדם הראשון ואמר לו שעליו לצאת מגן עדן למשימה. האלשיך מסביר מהי אותה משימה. "צריך לדעת מה העבודה הזאת, האם לחרוש שלחו?". לאלשיך ברור שהאדם לא נשלח לעבוד את האדמה במובן הפשוט של חרישה וזריעה. שכן הקב"ה מציין מפורש שהאדם צריך לעבוד את האדמה אשר לוקח משם. כלומר, שיש עניין באדמה ולא בעבודה דווקא. האלשיך מציע שהקב"ה שלח את האדם להקריב לו קרבן לרצותו. וביקש ממנו שילך מגן עדן למקום כפרתו. להר המוריה. ושם יוכל לרצות את הקב"ה. כי ממקום כפרתו הוא נברא. ואחרי שהאדם יצא מגן עדן כבר לא היתה לו דרך חזרה. כשם שאישה שנשלחה מן הבית - חדלו נישואיה להתקיים בפועל, מתן הגט הוא רק חיזוק ותיקוף לאובדן הזוגיות ולתומם של יחסי האהבה והקירבה.


פרקי בראשית הראשונים בודאי משקפים ומציגים בפנינו את יסודות התיאולוגיה היהודית. רש"י מחדד זאת בהצביעו על הקושי שבפתיחת התורה בסיפורי הבריאה וסיפורי האבות. אילו היה זה רק ספר חוקים ואתיקה היה ראוי לפתוח בפרשת בא. אולם, התורה היא קודם כל ספר האמונה שלנו ובה מוצגים יסודות המחשבה היהודית. לפי הפירושים הללו עולה שישנם שני אופנים להסתכל על מציאות קיומנו בעולם שלאחר גן עדן. שני אופנים להסביר את בריאת האדם ואת פשר קיומו. על פי האופן האחד אנו מורחקים ומוגלים, יושבי חושך וצלמוות. במובן מסוים, האדם מושלך לעולם. הוא נזרק אל מחוץ לדבר האמיתי ומגשש את דרכו באפילה. העולם הוא גורלו של האדם. האופן השני הוא לומר שאנו נמצאים כאן למשימה. למשימת כפרה ותיקון. העולם הוא מקום כפרתנו. כל מכשול הוא הזדמנות לתיקון. והוא המקום שבו אנו יכולים לעבוד בו את עבודת ה' הנכונה. העולם הוא ייעודו של האדם.