A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית מחריב ובונה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

מחריב ובונה /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

הלמות הפטיש של בניית התיבה נשמע ומהדהד בעולם במשך מאה ועשרים שנה. מאה ועשרים שנה קדמה התיבה לחורבן. התיבה, זכר לעולם שחרב ותשתית לעולם אחר וחדש. הספינה המפליגה לעולם חדש מהווה תיאור מיקרו של תהליכים היסטוריים שלמים. דפוס חוזר ונשנה של ה' בעולם. הגאולה והבניין החדש תלויים בחורבן העולם הישן. אך, תחושת האסון הקרב מסמנת שניצני הגאולה כבר מהדהדים חרישית בעולם, אוזניים רגישות גם שומעות.


"הקב"ה בונה עולמות ומחריבן". ודוק, לא בעבר, בפרהיסטוריה, אלא בהווה. הרעיון של חורבן הישן וגאולת החדש אינו חידוש של נח. המלבי"ם מסביר שכאשר ברא הקב"ה את האור הוא אומר עליו "כי טוב" כלומר: "אף שהיה הויה מחודשת מיש ליש, שלא יצויר שתהיה הויה חדשה רק על ידי חורבן הצורה הראשונה". הקב"ה טבע בעולם את המעגליות הזו. חורבן ובנייה וחורבן ובנייה. החורבן הוא קשה וההעדר - אבל ואובדן. בכל זאת, בסוף התהליך הבריאה כולה מתעלה למדרגה גבוהה יותר. ועל כך נאמר "כי טוב" (בראשית, א, ד).
לפני שירדו ישראל למצרים וחרב בית יעקב, נשבה יוסף והורד לשם. לפני שעבוד מצרים, נמשה משה גואל ישראל מן המים.


הפסוק בדניאל מתאר: "וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלוקינו". (דניאל, ט, יד). הגמרא בסנהדרין שואלת כיצד ייתכן שהרעה שה' מביא עלינו נחשבת לו לצדקה. ומשיבה שצדקה עשה עמנו ה' כשהביא עלינו את גלות צדקיהו בטרם זמנה, בעוד גלות יכניה קיימת. גלות יכניה הקימה וקיימה תשתית תורנית בבבל. כשיבואו הגולים החדשים לבבל, תלמידי החכמים מן הגלות הקודמת כבר ימתינו להם ללמדם ולקיים מרכז רוחני חדש. הספינה כבר שלוחה לפניהם. (סנהדרין, לח, א).


ספינת ארבעת השבויים, תלמידי החכמים שהובלו בסוף המאה העשירית כשבויים בידי שודדי ים עד שנפדו בקהילות שונות, בין אם הייתה אגדה ובין אם הייתה מציאות, מבוססת על האתוס הזה של הספינה המשולחת על פי ה' לבנות את עולם התורה, בִּמקום זה העתיד להיחרב. ובעוד רב האי גאון יושב על כסאו וישיבות הגאונים נדמות כעומדות בתפארתן, כבר עולים וצומחים מרכזי תורה חדשים בקירואן, צפון אפריקה, מצרים וספרד.
הדברים הנכונים לעולם התורה המתחדש נכונים ביחס לתנועות עמים, לתקומת ונפילת אימפריות, למשטרים ורעיונות, לשינויים בחוק ומוסר.


גם ספינות מבשרי הציונות והרצל הפליגו לארץ ישראל בתקופה של שגשוג. קודם להפלגתן התעוררו בעולם שאלות של לאומיות. במקביל, התעוררו שאלות הנהגה וחברה בתורה ובהלכה. כל זאת הרבה לפני שאירופה חרבה ונזדעזע העולם.


הגמרא ביבמות קובעת ש"אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל" (סג, א).התנודות בעולם, סירות ההצלה אינן נשלחות אלא בזכות ובשביל עם ישראל ותחייתו.
ר' צדוק מעמיק ומסביר שהעולם מזדעזע לצורך עם ישראל, ועם ישראל מתעורר להתחדש בתורה. "התורה היא מפת העולם... דישראל הוא עצמו אור התורה ... כפי ההתחדשות שבנפשות מישראל בכל דור, כן התחדשות העולם באותו זמן... וכמו שהנפשות משתנות מדור לדור כן התורה. ועל פיהם נתחדש גם כן עניינים בעולם" (צדקת הצדיק, אות צ).


על פי ר' צדוק אין להבחין בין התופעות המדיניות לתופעות המתרחשות בעולם התורה. כשמתעורר כח חדש בעולם הרי זה סימן להתחדשותו של עם ישראל. ובסופו של דבר זהו אות להתחדשות התורה ולגילוי רובד חדש ופנים הטמונות בה שלא נגלו עד עתה. לשיטתו, כל התופעות כרוכות אלו באלו, התנועות ההיסטוריות והמהפכות הרעיוניות כולן נולדו כדי לגאול חלק רדום בתורה. "וממצב העולם בכל דור נוכל להתבונן על מצב נפשות ישראל שבדור וכן על מצב התורה שבפיות תלמידי חכמים האמיתיים שבאותו דור". המתבונן במבט רחב מן החוץ פנימה יראה ויצפה את כיוון ההתקדמות של התורה, את מחויבותה החדשה, בעקבות שיבת ציון, להתיחס לשאלות של לאום וחברה.


באותו אופן, מהפכות חברתיות של צדק כמו אלו שבימינו, הן ספינה המגיעה לחופנו שמטרתה לעורר את רעיונות הצדקה שבתורה ולהשיב לתחייה את החשיבה המוסרית ואת ערכי האחווה.
אם כנים דברינו, מתברר שהתיאור של נח כאיש צדיק תמים- "בדורותיו", מכוונת לכך שנח מילא את משימת דורו, לגנאי או לשבח.


לגנאי - מפני שזו המשימה המדויקת אך רק לדורו. אחר כך תתפתח משימה חדשה, בחירת אברהם, שהיא, במידה מסוימת, חורבן האומות ותקומת עם ישראל. (באר הגולה, באר רביעי, טז) וכן הלאה על זה הדרך.
ולשבח - מפני ההתפעלות מן היכולת להסתכל קדימה, מעבר לחמס הדור ולשפלותו, ולראות את התיקון. את האפשרות לחידוש ויצירה, אפילו אם 'בדורותיו' כבכל דור, קשה לזהות את האור המפציע. (ועיין עוד: קהלת רבה, פרשה ג).


נ.ב. מעניין להקביל את התהליך המתרחש במישורים ציבוריים וחברתיים, לחוויות האישיות והפרטיות. לידה, לדוגמה, כמודל של יציאה מן המים. בקיעת חדש מתוך ישן. כך גם בחוויות המטלטלות שכל אדם חווה בחייו בהקשרים שונים, במצבים של התפוררות השיגרה. הלקח האישי מהחידושים והתפניות האלה במציאות, הכללית או הפרטית, הוא לא לחוש רדוף, אלא לנוע בשמחה וברצון אל ההתחדשות ולהיאחז בבטחון בנקודה האחת היציבה תמיד. הקב"ה.