A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית המלאך הגואל אותי
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

המלאך הגואל אותי /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

ברכת יעקב ליוסף: 'המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ'. הפכה להיות נוסח ברכה שבו משתמשים בזמנים שונים. מובן מאליו, שהברכה הזאת מתאימה כאשר מברכים את הנערים: בברכת האבות לבנים בערב שבת ובהזדמנויות חגיגיות נוספות, ובעליית כל הנערים לתורה בשמחת תורה. נהוג להוסיף את הפסוק 'המלאך הגואל אותי' גם בהקשרים אחרים, כגון: בקריאת שמע על המטה, בתפילת הדרך, ובין פסוקי הברכה הנאמרים במוצאי שבת.


לברכה זו כמה מאפיינים יחודיים. ראשית, היא נזקקת ל'מלאך'. בדרך כלל, תפילותינו פונות ישירות לקדוש-ברוך-הוא ויש טעם לפגם בתפילות וברכות הפונות למלאכים וגורמים שמיימיים אחרים. הגאונים התנגדו לנוסח תפילת 'מכניסי רחמים' שבסליחות, ויש דעות של פוסקים האוסרות להשתמש בנוסחים כאלה בפיוטים ובסליחות. יש המתקנים בשל כך את נוסחי הפיוטים ויש המשמיטים פיוטים שבהם הוזכרו מלאכים. אמנם, יעקב אבינו לא פנה בתפילה או בקשה ישירה אל המלאך, ואפשר לפרש דבריו כך שהוא פנה לקדוש ברוך הוא שישלח מלאכו לברך את הנערים. ובכל זאת, זהו נוסח חריג ולא שכיח. עצם העובדה שיעקב מייחס את גאולתו מכל רע למלאך, ולא לקב"ה בכבודו ובעצמו, הפועל בבחינת 'אני ולא מלאך' מחייבת התבוננות ובחינה.


שנית, הברכה מתמקדת בנערים ש'ידגו לרוב בקרב הארץ'. אין היא מזכירה ברכות נוספות. לא כדרך ברכת אברהם ליצחק ולא כברכת יצחק ליעקב, אף לא כברכות יעקב לשבטים שיופיעו בהמשך הפרשה. השאלה כפולה: מדוע צמצם יעקב ברכתו רק לענין ריבוי הבנים, ומדוע אנו משתמשים בברכה זו, גם בהקשרים אחרים שאינם נוגעים לכך. שהרי מלבד ברכת הבנים, הפסוק משמש במקומות שבהם אין ענין מיוחד דווקא לברכת הריבוי: כגון בקריאת שמע על המטה ובתפילת הדרך.


היבט נוסף מיוחד בפסוק זה הוא הביטוי 'ויקרא בהם שמי ושם אבותי'. מה פשר קריאת השם הזאת, ולמה היא משמשת בברכה?


השאלות הללו העסיקו את המפרשים בכל הדורות, מימי חז"ל ועד ימינו אלה, ויקצר המצע מלפרט את כל הגישות לפתרונן. נציע כאן מסלול אחד, שהוא די מרכזי בפרשנות הפסוק והתפילה במשך הדורות, בחוגים שונים.


הראשונים (ראב"ע, רמב"ן) פירשו את הכתוב כפשוטו, שהקב"ה שולח מלאך לשמור ולהגן על ישראל בזמנים שונים. והביאו ראיות רבות מן המקרא להופעת מלאך מגן ומושיע. כדי לפתור את התמיהה כיצד יתכן שיעקב התמקד בתפילתו-ברכתו דווקא במלאך, מסביר רבנו בחיי שקודם לברכת 'המלאך הגואל' פתח יעקב במלים 'הא-להים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק, הא-להים הרועה אותי מעודי עד היום הזה'. (מח טז). אילולא פתח יעקב בהזכרת הא-להים, והזכיר רק את המלאך, היה זה 'קיצוץ בנטיעות'. אולם אחרי שהזכיר את ה', אין זה מן הנמנע להזכיר גם את הדרך המקובלת לגאולה בעת צרה – בשליחות מלאך. לפי דבריו עדיין יש לתמוה מדוע אין נוסחי התפילות והברכות מתחילים בהזכרת ה' ומסתפקים בפסוק 'המלאך הגואל'. אולי אפשר לתרץ זאת בכך שלעולם 'המלאך הגואל אותי' אינו עומד לעצמו, והוא נסמך לתפילה או ברכה אחרת: 'יברכך ה' וישמרך' בברכת הבנים, 'שמע' ו'תפילת הדרך' ופסוקי 'ויתן לך' במוצאי שבת.


הסבר משלים, הנוגע לתוכן הפנימי המצדיק את הבחירה בפסוק זה בהקשרים הללו, נמצא בדברי המלבי"ם: מכיון שהנהגת יעקב היתה בבחינת גלות, בדרך הטבע ולא בנסים, והברכה נאמרה במצרים ליוסף ובניו המצויים בתוככי העולם המצרי ותחת הנהגה א-להית טבעית כביכול, דיבר יעקב על השגחה נסתרת, בבחינת 'מלאך' ולא על השגחה ישירה וגלויה של הקב"ה. לפי זה מוסבר יפה מדוע נזקקים לפסוק המלאך הגואל בקריאת שמע שעל המיטה בלילה, בתפילת הדרך ובפסוקי הברכה של מוצאי שבת. בכל המקרים הללו נכנס האדם לזמן או מקום של סכנה וריחוק מעמידה לפני ה' ועבודתו בקודש, ולכן הוא נזקק לכך שהקב"ה ישלח לו את המלאך הגואל מכל רע.


חכמי ח"ן הלכו בדרך אחרת במקצת, ופירשו שהמלאך הגואל אינו אלא כינוי לשכינה. (על פי הזהר לבראשית רכח ב ושמות קטז ב). גם לדבריהם, הבחירה במונח 'המלאך הגואל' מרמזת למידה הא-להית היורדת כביכול עם ישראל לגולה ושוכנת עמם במקום צרתם, בבחינת 'עמו אנכי בצרה' (עי' עבודת הקודש לר"מ אבן גבאי, ח"ג פי"ב).


דברים אלו מתקשרים עם דברינו בפרשת ויצא, שם הוסבר שיעקב אבינו התפלל בצאתו מן הארץ, אחרי ההתגלות הלילית בבית א-ל: 'אם יהיה א-להים עמדי ושמרני בדרך הזה'. שם הרחבנו בביאור החידוש של יעקב אבינו בהנהגת הא-להות. הוא גילה, שה' נמצא איתו בכל מקום, גם בריחוק ובנכר, גם בגולה ובמקום צרה. זו היא המידה וההנהגה הרוחנית שחידש יעקב אבינו בצאתו חרנה ובכל גלגוליו בעולם, ואותה הוא מבקש להעניק ולהנחיל בברכתו לבניו ולביתו אחריו, ובמיוחד לזרעו של יוסף, הממשיך את דרכו של יעקב, הן בדרך היסורים והגלות והן בהתערבותו בחברה המצרית השלטת. (עי' שפת אמת ויחי שנת תרלו).


לאור זאת, מתפרשת ברכת 'וידגו לרוב בקרב הארץ' כברכת הגנה ולא כברכת ריבוי. 'וידגו לרוב' אין פירושו רק יפרו וירבו כדגים, אלא גם שיהיו מוגנים ושמורים מכל רע. כדגים שאין עין הרע שולטת בהם, כך יגן המלאך על הנערים מכל רע. (בראשית רבה צז ג). הדגים שמורים מפני ש'אין העין שולטת בהם' בהיותם במעמקי הים. ההגנה ה'דגית' היא הגנה המבוססת על הסתרה, על כך שהדגים חיים בעולמם המוגן בתוך המים, ואינם נגישים לפגיעה ישירה של בני אדם כיצורים החיים על פני היבשה. לכן מתאימה ברכה זו למצב ולמקום שבו נאמרה, ההנהגה הא-להית שבגולה, בלילה ובדרך, נעשית בדרך נסתרת ומסתירה.


יעקב אבינו אינו מסתפק בברכה, אלא גם רומז בדבריו מהי הדרך להגיע אל ברכת 'הגואל אותי מכל רע'. 'ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק' – לא המלאך יקרא, אלא השם יקָרֵא, ב'נפעל'. מה יעשה אדם כדי שיקרא בו שם אבותיו? עליו לעשות כמעשיהם של יעקב ושל יוסף, שבכל דרכיהם ונדודיהם לא שכחו את שם אבותם, את הערכים שעליהם גודלו וחונכו ושאותם הנחילו אבותיהם. הנערים שמתברכים בכל הדורות בברכת 'המלאך הגואל אותי' מקבלים עם הברכה והתפילה גם הנחיה – אל תזנחו את שם אבותיכם, והמשיכו לשאת עמכם את זהות האבות, ומתוך כך גם תזכו לברכה ולהגנה ולליווי השכינה בכל דרכיכם.

 

בעקבות תפילתו-ברכתו של יעקב אבינו, נאמרת התפילה והברכה בכל הדורות כולם באותו האופן ובהקשרים דומים. קריאה לעזרת ה' בבחינה זו של השתתפות עם האדם במקומות הרחוקים והנידחים ביותר. הגנה שניתנת בדרך נסתרת ועל ידי הסתרת האדם מפני הגורמים העוינים והמבקשים רעתו. הן אלו שמחוצה לו והן היצר הרע שבתוכו. הדרך להתקשר אל ההנהגה הא-להית הזאת היא על ידי ההתכללות והמשכיות של דרך האבות, נשיאה של שם האבות: אברהם יצחק ויעקב, והליכה בדרכיהם.