A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - ויקראוטהר לבנו לעבדך באמת
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > ויקרא
מאמרים

וטהר לבנו לעבדך באמת /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

כשם שבזמן שבית המקדש חרב, אי אפשר לקיים את עבודת הקרבנות ולכן אנו נדרשים ל"נשלמה פרים שפתינו", כך בזמן שאין בידינו אפר פרה אדומה וקרבנות כפרה וטהרה, יש למצוא דרך חלופית לטהרה, ואף זו מזומנת לנו בעבודה שבלב ובדבור-פה. על כן אנו מבקשים בתפילה: "וטהר לבנו לעבדך באמת", ודוד המלך משורר "לב טהור ברא לי א-להים". אכן, כשם שהתחליף של התפילה ועבודת הלב לקרבנות אינו שלם בלי הממד המעשי, ונותר חסר וגעגוע לעבודת המקדש, כך התחליף לטהרה אינו שלם, ועדיין נותר חסר וגעגוע לאפשרות הטהרה השלמה.


בעולם העבודה, קיימים גם תחליפים חמריים למעשה הקרבת הקרבנות. בכלל זה אפשר למנות: תעניות הנחשבות ל"מיעוט חלבי ודמי", צדקה לעניים, החזקת ידי לומדי תורה ותרומות לבית הכנסת וצרכי צבור, הנחשבים כולם כדוגמת "ויקחו לי תרומה", והמעשה החמור, התובעני והקשה ביותר: מסירות נפש על קידוש השם. כך גם בטהרה, לא רק התפילה והתכוונות הלב מתקנות מעט מן החסר, אלא גם מעשים. בראש ובראשונה, נותר ברשותנו כלי משמעותי של טהרה גם בהעדר מקדש ואפר פרה, והוא הטהרה במקוה מים. הטבילה במקוה מועילה לטומאת נדה דאורייתא, לטומאת בעלי קרי מדרבנן, ולמנהג חסידים – להתקדשות ותוספת טהרה בכל עת ובכל שעה. גם לימוד תורה ותפילה נחשבים למחוללי טהרה.


כפי שנכתב כאן פעמים רבות, יש גם צד חיובי לחסרון המקדש. בזמן הבית, כאשר היו קרבנות, נאבקו נביאי ישראל בתקלה הפוכה – הסתמכות יתר על המעשה החיצוני של הקרבן, שאינה מלווה בעבודה שבלב ובתיקון האדם. בדומה לכך, גם בענין הטהרה יש מקום לדאגה, שהתמקדות בממד החיצוני, המעשי של הטהרה, בין אם מדובר בהזאת אפר פרה והבאת קרבנות הכפרה והטהרה, ובין אם מדובר בטבילה במקוה מים, תגרום לאדם לחשוב בטעות שהוא יוצא בכך גם ידי חובת טהרת הלב, ולא היא. המשנה הידועה של רבי עקיבא בסוף מסכת יום הכפורים, "מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקדוש-ברוך-הוא מטהר את ישראל", מלמדת שמלבד טהרת הטומאה הגופנית, יש צורך בטהרת הלב, זו הנעשית בין האדם ובין עם ישראל לא-להיו. ככל שפוחתת האפשרות לסמוך על טקסי טהרה חיצוניים, כך גדלה התביעה מן האדם להגיע אל טהרת הלב והמעשים באופן בלתי אמצעי ובלי זיוף.

 

כשם שאסור לאדם טמא להכנס למקדש ולעבוד עבודה, כך יש להסתייג מכניסה לבית הכנסת ולעבודת התפילה, אם לא קדמה לכך פעולה של טהרה. טבילה במקוה או לפחות נטילת ידיים לפני התפילה היא הביטוי המוחשי לכך. אך לא די במעשים הגופניים החיצוניים ויש לצרף לכך גם טהרה שבלב.


נרחיב מעט בדוגמה אחת משמעותית מאד של טהרה שבלב הנדרשת קודם התפילה: לפי מנהג האריז"ל, יש להקדים לפני התפילה אמירת "ואהבת לרעך כמוך" בהתכוונות ממשית ולא רק בביטוי שפתיים. נראה שזו דרך לעורר את הלב לטהרה בתחום שבין אדם לחברו. אין מקום בבית הכנסת למדנים ואיבה. לא רק שליח-צבור שאינו מרוצה לקהל אינו ראוי לעבור לפני התיבה, אלא גם כל אדם ואדם מן המתפללים, ראוי לו שיזכך לבבו קודם התפילה ויסיר את השנאה והקנאה והתרעומת כמיטב יכולתו. למרבה הצער, ישנם בתי-כנסיות שבהם לא זו בלבד שלא שוררים בהם אהבה ואחוה ושלום ורעות בין המתפללים, אלא שענייני בית הכנסת והתפילה עצמם מעוררים מדנים. סדר חלוקת העליות והכיבודים, הזכות לשמש כש"ץ וחזקת מקום הישיבה, שאלות שונות של סדרי בית הכנסת והתפילה, עלולים להוות גורם מעכיר באקלים בית הכנסת. דווקא בבית הכנסת יש להקפיד ולהחמיר ביותר להמנע מכל העימותים והסכסוכים האישיים הללו. מה שודאי אינו רצוי גם ברחוב ובשוק, אבל בבית הכנסת יש בו חומרה מיוחדת. כשם שטומאה היא דבר אפשרי ולגיטימי בעולם של חולין, אך היא אסורה באיסור מוחלט בבית המקדש, כך גם טומאת הלב וערלתו דורשת סילוק מיוחד בבית הכנסת ובחללה של תפילה. מובן, שהשטן מקטרג ביותר דווקא ככל שמעלין בקודש, ולכן הפיתוי גדול ביותר. במיוחד, גדול הפיתוי להלחם מלחמות של קדושה לשם שמים. כביכול הותר איסור הלבנת פנים ואונאת דברים במקום שבו לוחמים על קדושת מנהג או נוסח תפילה, חזקה על עמוד התפילה או מפטיר. כנגד כל אלו בא האריז"ל ותיקן להכנס לתפילה מתוך "ואהבת לרעך כמוך".

 

את הפסוק "לב טהור ברא לי א-להים ורוח נכון חדש בקרבי" (תהלים נא יב) פרשו חכמים כתפילה להצלחה במלחמת היצר. לב טהור – מכאן שיש טמא, ומהי אותה טומאה שבלב? זהו היצר הרע. (סוכה נב א). במדרש תהלים נאמר: "הלב הוא שמבייש את האדם, למה? שיודע מה עשה ומתבייש מעצמו, לכך נאמר לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר" (משלי יד י). אופיה של תפילה – עבודה שבלב, תלוי מאד במצבו של הלב. אם עומד האדם לתפילה בלי שהקדים לכך הכנה מסוימת של טהרת הלב, הוא מוצא את עצמו מתבייש לעמוד בפני ה'. מתוך כך, הופכת התפילה להיות כקרבן שמוקרב בטומאה. כקרבנות שעליהם אמר הנביא: " מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי ... ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע, ידיכם דמים מלאו, רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע..." (ישעיהו א). אחד היסודות החשובים ביותר בהכנת הלב לתפילה היא טהרתו וזו נעשית על ידי מלחמת היצר ועשיית תשובה.
ימי ספירת העומר הם ימים שבהם יצאו ישראל ממ"ט שערי טומאה של מצרים לעולם של טהרה, עד שהיו ראויים לעמוד בהר סיני ולקבל את התורה. בספרי ח"ן מופיעה הדרישה להקדיש את הימים הללו לעבודה על תיקון המידות. ספירת שבע שבתות תמימות של העומר מוקבלת לספירת שבעה נקיים של המיטהרים מטומאות הגוף. אפשר לראות בהעדר האפשרות לטהרה גופנית על ידי אפר פרה הזדמנות לשכלל את היכולת להגיע לטהרת הנפש והרוח מתוך עבודת המידות ותיקון המעשים, וראוי לסמוך זאת לתודעת עבודת הקודש המקושרת לעולם התפילה ובית הכנסת.