A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברדמוקרטיה של תורה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

דמוקרטיה של תורה /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

בשבת הקודמת לחג מתן תורה, קוראים בפרשת במדבר את תאור מפקד בני ישראל, וסדר המחנות. אחד מן היסודות החשובים של המפקד ושל מבנה המחנות הכרוך בו, הוא הערך השווה הניתן לכל אחד מבני ישראל ומשבטי ישראל. שיטת המפקד – נתינת מחצית שקל על ידי כל אחד מבני ישראל בלי הבדל ייחוס ומעמד, ודרך ארגון המחנה – בהיקף אחיד מסביב למחנה השכינה, מלמד על ההיבט השוויוני שקיים בכל מחנה ישראל.


מחנה ישראל שבמדבר מייצג ומסמל שני מערכים אחרים שבהם סודר עם ישראל, אחד שקדם לו – מעמד הר סיני, ואחד מאוחר לו – התיישבותם של שבטי ישראל בארץ ישראל. עם ישראל כולו התייצב לפני הר סיני לקבלת התורה באופן שוויוני, ושבטי ישראל אמורים להתנחל בארץ ישראל מסביב לירושלים ולמקדש, מתוך חלוקה שוויונית – בגורל תחלק את הארץ. החלוקה הזאת אמורה להשמר לדורות על ידי חזרת הקרקעות לבעליהן ביובל. דבר המונע השתלטות של בעלי הון על הקרקע והווצרות מעמדות של "אצילים" בעלי קרקעות ועניים, עובדי אדמתם של אצילים אלו.

 

העקרון המונח ביסוד המפקד, המחנה, חלוקת הנחלות, וסדר קבלת התורה, אחד הוא: כל אדם מישראל הוא "אות בספר התורה". הרעיון הידוע באגדה: ששים רבוא אותיות בתורה, כנגד ששים רבוא נפשות בישראל. לכל אחד מישראל האות שלו בתורה, ואין יתרון לאות אחת על חברתה, העדרה של אות אחת ממקומה יפסול את ספר התורה. ה"ש" של שמע ישראל, וה"ו" של "ותמנע היתה פילגש", שוות במשקלן בתורה.

 

בהקדמתו המופלאה לספר ה"הפלאה", ספר חידושים על מסכת כתובות, כותב ר' פנחס הורוביץ, תלמידו של המגיד ממזריץ' ורבה של ק"ק פרנקפורט דמיין, שכל אדם לומד תורה כדי לגלות את חלקו המיוחד לו בתורה. התורה ניתנה מסיני, אבל היא ממשיכה להתגלות בכל דור ודור. כל דור וכל חכם, נדרש לחדש את החידוש המיוחד רק לו, שמחכה, מאז ניתנה התורה מסיני, להתגלותו וחשיפתו.


ה"הפלאה" חידש, שלומדים תורה לא רק כדי להבין ולדעת מה ציוה ה' ומה מסר לנו מדור לדור על ידי מוסרי התורה ו"מעתיקי השמועה", אלא שלומדים כדי לחדש חידושים. יתר על כן, עיקר תכלית הלימוד היא החידוש המיוחד של כל לומד ולומד. כל הידע האדיר הנצבר נחוץ כדי להכין את הקרקע לחידוש המיוחד של הלומד המסוים. ההפלאה מוסיף ומדגיש, שאסור לאדם להתיירא מאינסופיות הידע, ולומר שכל עוד אינו יודע הכל ואינו זוכר הכל – מה לו לעסוק בעיון וחידושים, אלא אדרבה, העיסוק בעיון וביצירה מחודשת, נותן כוח וברכה גם בלימוד הידע, בשינון ובזכרון. הוא ממליץ לחלק את הזמן, לחלק משמעותי של לימוד הקיים, שינון וזכירה, ובצדו לייחד זמן לעיון יצירתי, כדי לחדש את חלקו בתורה.


הרעיון שחידש בעל ההפלאה, לפני כמאתים וחמשים שנה, הפך להיות נחלת כלל הלומדים בדורות הבאים ועד היום. (כדי להוכיח שהוא אכן בעל החידוש, ושהדבר קשור למקומו וזמנו, בדורות הראשונים של החסידות הבעש"טית, יש צורך במאמר ארוך ומבוסס, ואי"ה עוד חזון למועד). הכל מקבלים כמובן מאליו, שבכל מוסד לימודי – תורני, יוצא לאור כתב עת שבו נדפסים חידושי הלומדים. לא מיבעיא שבחורים בשעור א' בישיבה גבוהה מפרסמים חידושיהם, אלא גם תלמידי ישיבות תיכוניות, תיכונים תורניים, ואפילו בבתי ספר יסודיים מדפיסים היום – בעידן שבו הכל דפיס בנקל – חידושי תורה של התלמידים.


ואיש אינו תוהה, איך יתכן כדבר הזה. האם יעלה על הדעת שיפרסמו חידושי התלמידים בתיכון, או בשנה א' באוניברסיטה במתמטיקה ומדעי הטבע? דבר זה עולה כלל על הדעת, מכיון שעד שאדם מגיע לדרגה שבה הוא יכול לחדש משהו במדעים אלו, עליו להגיע לרמה של תארים מתקדמים מאד באוניברסיטה. האם אין בכך זילות של ערך התורה, של חכמיה וגדוליה? מדוע לא יעלה על הדעת שבכינוס של חכמים ומלומדים יקום מישהו ויאמר "דבר-פיסיקה", אבל ברור לכל שבכל התכנסות של יהודים "חובבי-תורה", יקום מישהו ויאמר דבר-תורה, גם אם אינו תלמיד חכם מובהק, ויותר מכך – גם אם נמצא בחדר תלמיד חכם מובהק, רב חשוב – לא ימנע הדבר מלהציע גם לאחד משאר החבורה לומר דבר-תורה. והוא לא ימנע מלהציע את חידושו בפני הגדול ממנו, אף כי רצוי שיעשה זאת בנימוס ותוך קבלת רשות.


הסיבה לכך היא שאנחנו – כפי שלימד בעל ההפלאה – מצפים לשמוע מכל אדם שניגש לתורה לשמוע ממנו את הקול הייחודי שלו, את האות שלו, שחיכתה דורות עד שהוא יבוא ויחשוף אותה לפנינו. מכיון שהתורה לא ניתנה רק לחכמים ולמלומדים, אלא כתר תורה מונח וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול.


יש לציין בשמחה, שבדור האחרון מתרחב מעגל הקולות הנשמעים בתורה, במיוחד בזכות התרחבות מעגלי הלומדים, בכל שדרות החברה, ובעיקר כמובן – קולן של לומדות התורה. כפי שנתבאר בהרחבה על ידי חכמי הדור, ובהם האדמו"ר מחב"ד, ומורי הרב שג"ר, זכר צדיקים לברכה. בדורות קדמונים לא ניתנה אפשרות לנשים לבטא את מה שהן שמעו במעמד הר סיני, לבד מיחידות סגולה. ואילו בדורנו, ב"ה, אנו זוכים לגילוי מתרחב והולך של פנים חדשות בתורה. התגלות זאת היא חלק הכרחי מן התהליך הכללי של תיקון העולם וגאולתו.


מאמר חז"ל על הפסוק "ויחן שם ישראל כנגד ההר" – כאיש אחד בלב אחד, אינו מכוון רק לערך האחדות של עם ישראל, הוא מצביע גם על ערך השיתוף, על הצורך לתת מקום לכל אחד ואחד לשמוע, להבין, לגלות ולבטא את חלקו בתורה. מתוך הכרת הערך, הכבוד ההדדי והשלום. רק מתוך מתן המקום לכל בני ובנות ישראל מתחת להר סיני, ישמע קולה של תורה בעצמת מלאותה ובהיקפה החובק-כל.