A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברנפילת אפים
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

נפילת אפים /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

תגובתו הראשונה והמיידית של משה לתלונת קרח ועדתו היתה: "וישמע משה ויפל על פניו". מה ענינה של הנפילה על הפנים? המפרשים מציעים מספר אפשרויות. יש אומרים שהסתיר את פניו מפני הבושה, שכן נתבייש בכך שחשדוהו וביזו אותו (תרגום "יונתן"). יש אומרים, שהיתה זו הבעת חוסר אונים, כיון שחש שאין ביכלתו עוד להגן על ישראל (רש"י על פי המדרש). יש אומרים, שזו תנועה של ענוה – בבחינת "ואנכי עפר ואפר" (אלשיך, אור החיים). ויש אומרים, שזו תנועה של תפילה, הפונה גם אל מידת הדין והיה בה כדי לקטרג ולגרום לענישתו של קרח ועדתו (רשב"ם, ורבנו בחיי).


הפירושים השונים ל"ויפל על פניו" נסמכים על כך שיש לפעולה זו משמעויות שונות בתנ"ך. אברהם ויחזקאל נופלים על פניהם כשה' מתגלה אליהם. נראה, שזו תנועה של כבוד, שנעשית גם בפני שררה אנושית. יהושע נופל על פניו כשמתברר לו שהוא עומד לפני שר צבא ה' (יהושע ה יד), אחי יוסף נפלו לפניו כשנקראו להתיצב אצלו. (בראשית מ"ד י"ד, ונ' י"ח). מפיבושת נהג כך בפגשו את דוד: "ויפל על פניו וישתחו" (שמו"ב ט ו), וכן נהגו גם אביגיל (שמו"א כה כג) וגם יואב לפני דוד המלך (שמו"ב יד כב). גם רות נפלה על פניה לפני בועז (ב' י) בחלק מן המקרים, נוספה השתחויה אחרי הנפילה על הפנים. יש להעיר, שבחלק מן המקרים הללו נאמר "נפל על פניו", בחלקם: "נפל לפניו" אולם נראה שהכוונה תמיד היא "נפל על פניו לפני פלוני".


לא בכל מקרה של עמידה לפני מלך מוצאים נפילה שכזאת. נראה, שנפילת פנים מבטאת הכנעה גדולה מן הרגיל בפני השליט, שכן היא נעשית במקרים מיוחדים, של פחד או צורך בהבעת הכנעה יתירה. האחים נפלו על פניהם רק כשנתפסו בחטאם או בפחדם מענשו של יוסף, וכך גם מפיבשת ויואב, שלא נזכר שנהגו כן באופן קבוע, אלא רק במאורע חד-פעמי, בנסיבות מיוחדות. לפיכך יש לפרש, שגם כאשר במעמד של התגלות ה' מתוארת נפילת אפים, אין זו תופעה קבועה, אלא היא מבטאת סוג של התגלות או בשורה מיוחדת במינה.


נפילה על הפנים מסוג אחר היא במקרה של אסון או שמועה רעה. כשיהושע שמע על המפלה בעי, קרע את שמלותיו "ויפל על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב". יתכן שבמקרה הזה הנפילה על הפנים מתאימה גם לביטוי "נפלו פניו", שאף הוא מופיע כביטוי של צער וכאב. כאמור אצל קין: "ויחר לקין מאד ויפלו פניו".
נפילתו של יהושע לפני ה' מלווה בתפילה, ולכן יש מקום לומר שנפילת הפנים היא גם הכנה לקראת תפילה. או מצב גופני ונפשי המחולל ומאפשר סוג מסוים ומיוחד של תפילה.

 

אצל חז"ל, מוצאים את נפילת האפים כדרך מדרכי התפילה הידועות. נראה, שזו נתפסת כדרך תפילה בעלת עצמה מיוחדת. כאשר אדם גדול נופל על פניו, צפוי שבקשתו תיענה, ודווקא משום כך אסרו על אדם גדול לנפול על פניו דרך שגרה, מכיון שיש בכך גנאי אם לא נענה. (תענית ט). נפילת אפים של חכם שנפגע ונעלב עלולה לגרום למותו של מי שפגע בו, כפי שאירע בפרשת נידוי של רבי אליעזר בן הורקנוס, ב"תנורו של עכנאי". כאשר נפל רבי אליעזר הפגוע על פניו, גרם הדבר למותו של רבן גמליאל, האחראי לנידויו. (בבא מציעא נט ב). יש בגמרא עדויות נוספות לכך שחכמים היו נופלים על פניהם בתפילה באופן קבוע (קידושין פא ב),

 

החל מסידורו של רב עמרם גאון, בתקופת הגאונים בבבל, מופיעה נפילת האפים בסדר התפילה הקבוע ומחייב לכל ישראל: "ונופלין צבור על פניהם ומבקשים רחמים ושאול כל אחד ואחד בקשתו...". בכך הפכה הפעולה החריגה, והדרמטית לנוהג שגרתי ויומיומי, ואיבדה, ככל הנראה, מן העצמה שהיתה לה כשהופיעה באופן ספונטני כפעולה יוצאת דופן שהניעה תפילה בעלת עצמה רגשית מיוחדת.

 

אולי משום כך, חרג ר' יוסף קארו ממנהגו וציטט בבית-יוסף בהלכות נפילת אפים (אורח חיים קלא) פיסקה ארוכה מספר הזוהר המסבירה את המשמעות הסמלית והרוחנית של נפילת אפים. בין היתר אומר הזוהר (לפרשת במדבר), שכאשר אדם מסים את תפילתו, עליו להראות את עצמו כאילו הוא נפטר מן העולם, שכן בנסיגתו לאחור מן העמידה לפני ה' בתפילת העמידה, הוא כפורש מעץ החיים. הוידוי והתחנונים המלוים את נפילת האפים שאחרי התפילה דומים לנוהגו של אדם הנפטר מן העולם, שהוא מתודה על חטאיו ומתחנן שיכופר לו. ההדמיה של המוות הנעשית בנפילת האפים מסייעת לכפרת העוון, כמו – להבדיל – המיתה עצמה.

 

נראה, שהמשמעויות השונות של הנפילה על הפנים שסקרנו למעלה, מתכנסות כולן למשמעות הסמלית של המיתה והכרוך בה. גם הבושה, גם הצער והתדהמה על האסון, מעוררים את הרצון להתבטל ולהעלם. בסלנג העברי של ימינו משתמשים בביטויים קרובים: "על הפנים" – כביטוי למצב שלילי, בגוף או ברוח. "רצה לקבור את עצמו", במובן של בושה וגם במובן של דכאון וצער. וכאמור בלשון המקראית, מליצית יותר: "שאל את נפשו למות". ישנם זמנים ומצבים שבהם אדם שואל את נפשו למות, או לכל הפחות, מבקש להעלם מן העולם ולהיות כלא-היה. אלו הן שעות של משבר, צער או כשלון, יאוש או עייפות נפשית גדולה. התפילה העולה מן המצב הזה היא תפילה שבאה ממקום של נמיכות-קומה, שפלות והכרה במיעוט ערכו וכוחותיו של האדם. הפיכתה של נפילת האפים לחלק משגרת התפילה היומיומית מורה שעל האדם להגיע במידה מסוימת לעמדה הנפשית הזאת באופן יזום, בכל יום. הגם שבמינון מוגבל.


הסיבה שבגללה אינה נוהגת נפילת אפים בימים טובים, מועדים וימי שמחה היא, שבימים אלה אין רוצים שהאדם יכניס עצמו למצב הנפשי הלא-נעים הכרוך בנפילת אפים. נפילת אפים היא היפוכה של תפילת העמידה, שבה מתרומם האדם לעמוד בקומה זקופה יחסית. לפני ה'. תפילת העמידה מתאימה לבחינת "ותחסרהו מעט מא-להים" ואילו נפילת אפים מתאימה לבחינת "ואנכי עפר ואפר". האיזון בין שתי המגמות הללו, בין העמידה לבין הנפילה אפים ארצה, נחוץ לייצוב ולאיזון המידות והנפש של כל אדם, ולכן קבעו לנו חכמים את ה"אימון" היומיומי במציאת שעור האיזון הנכון בין הגובה של תפילת העמידה ואמירת הקדושה בעדת א-ל, לבין הנפילה אפים ארצה בעת הוידוי והתחנונים.