A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית עת אשר ישלט האדם באדם
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

עת אשר ישלט האדם באדם /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

כוח השלטון ניתן לאדם ולאשתו עם בריאתם, לברכת "פרו ורבו ומלאו את הארץ", צורפו ברכה והנחיה: "וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ" (בראשית א כח). מקורה של הברכה הזאת בתכנית הא-להית לברוא אדם בצלמו: "ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ..." (שם כו). משמע, שהאדם נברא על מנת שימשול על הבריאה. הצו הזה חודש אחרי המבול בפרשת נח, "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ", ועליו שורר בעל התהלים: "תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו..." (תהלים ח ז)


היכולת של האדם לשלוט בברואים, ותפקידו לנהל את העולם, לשכללו ולתקנו, הם כוחות חיוביים המניעים את ההתפתחות האנושות והבריאה כולה. אולם ככל כוח שניתן באדם, הוא יכול לשרת גם מטרות שליליות, ולהפוך לכוח משחית. ההשחתה של יצר השלטון ועצמתו יכולה לפרוץ לשלשה כוונים שונים. הכוון האחד, הוא הפנית הכוח הזה כלפי מעלה, כלפי שמים. הוא בא לידי ביטוי ראשוני לפי חז"ל בחטא דור הפלגה. בוני המגדל חטאו באי – ההכרה בכפיפותו של האדם לבוראו, ובנסיונם להתמודד עם כוחו של הבורא ולהפגין עצמאות ושלטון שאינם תלויים בו. משל למלך שמינה אדם לתפקיד של שררה, והלה מבקש למרוד וליטול את המלוכה לעצמו.


הכוון השני הוא הפעלת יתר של הכוח הזה כלפי מטה, אל ה"נתינים" הכפופים למרותו של האדם – להשחתת הבריאה במקום תיקונה. על כן נצטוה האדם בגן עדן "לעבדה ולשמרה". העולם לא ניתן לאדם למטרות של ניצול-יתר ובודאי לא להשחתה לשמה. כמאמר המדרש: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". (קהלת רבה ז יג)


הכוון השלישי הוא שימוש בכח הזה בציר האופקי: כלפי עמיתיו להנהגת העולם, בני האדם האחרים. השאיפה של אדם אחד לשלוט בחברו, אינה ראויה, אינו מוצדקת, והיא המניע הראשון במעלה של כל העימותים והמלחמות בעולם. ברכת השלטון ניתנה למין האדם בכללו, על הברואים האחרים, ולא נועדה לאפשר לאדם אחד לכבוש ולרדות את רעהו. למרבה הצער, כוח השלטון, שהוא גם יצר אנושי חזק ביותר, מופנה לעתים קרובות דווקא לכוון הזה. לעתים, יש הצדקה לכך; השלטון ניתן לאדם אחד על רעהו מפני שהאחר איבד את זכותו להתקיים כאדם בן חורין. כך יש לפרש את עונשו של כנען בן חם, "עבד עבדים יהיה לאחיו", אחרי שעשה מעשה ארור בנח השתוי. מקרים אלה, מתרחבים עד הצדקת כינונה של מלכות וממשלה. שהרי אלמלא מוראה "איש את רעהו חיים בלעו". יש הצדקה לכך שבני אדם יטלו את השלטון כדי לאפשר את הקיום ההוגן והצודק של הבריות. אבל יש לזכור, שהצורך בשלטון, כיבוש ורדיה של אדם על חברו או של מדינה על אזרחיה, מוסבר כתוצאה של כשלון וחטא של החברה שלא השכילה לחיות חיים אנושיים הגונים ומתוקנים מבלי שוטר ומושל.
מעבר לכך, רבים המקרים שבהם השלטון אינו צורך של תיקון החברה, אלא רק תוצר של התפרצות יצר השלטון של האדם והכוונתו אל היעד המוטעה – הזולת, במקום אל היעד המקורי – הברואים האחרים.

 

אפשר לקרוא את פרשת לך לך כדיון בהתפתחות האפיק הבעייתי הזה של כוח השלטון ויצר השררה האנושי, בנסיונו של אברהם אבינו להתמודד עמו ולתקנו, ובסופו של דבר בהופעתה של רעה חולה זו בביתו של אברהם אבינו עצמו.


תחילתה של הפרשה ביציאתו של אברהם לדרכו, לדרך האמונה. הברכה הראשונה שהוענקה לאברהם אבינו לא כללה ממד של שלטון וכח, אין בה ירושת הארץ ואין בה הבטחה ל"כיבוש העולם" באור האמונה. ה' מברך את אברהם אבינו ב"ואברכך, ואגדלה שמך והיה ברכה ... ונברכו בך כל משפחות האדמה". דרך האמונה אינה מחייבת שום פעולה כוחנית ושלטונית, היא מתקבלת בברכה בזכות ברכת ה', ובזכות הדוגמה האישית החיובית המעודדת את הבריות ללכת בדרכו של אברהם ולהתברך ממנו.

 

הדגם הראשון שבו פוגש אברהם אבינו את ההשחתה השלטונית, על פי פשוטו של מקרא הוא ברדתו מצרימה. (לפי המדרש כבר נתקל בכך אצל נמרוד באור כשדים – ולא נאריך בכך כאן). המצרים סבורים שהאשה היא רכוש שניתן לקחתו, בודאי כשמי שמעונין בה הוא השליט. אם בעלה עומד בדרכו של השליט, אפשר לסלקו מן הדרך על ידי הריגתו. אברהם אבינו אינו משיב מלחמה בדרך ישירה, בעזרתה של שרה אשתו ובנס א-להי הם נצלים מן הפורענות ויוצאים ממצרים ברכוש גדול.


רועי לוט, על פי המדרש, סברו שהארץ הובטחה למשפחת אברהם ולכן הם רשאים לגזול את יושביה הנוכחיים ולרעות את מקניהם בכל מקום. אברהם אבינו אינו יכול לסבול את הגישה הזאת ומבקש להפרד מעל לוט. בעקבות הפרידה מרועי לוט וחלוקת הארץ שנבעה ממנה, מברך הקדוש-ברוך-הוא את אברהם בברכת ירושת הארץ כולה. דווקא אחרי שהראה שאין דרכו דרך של גזל, ואין רצונו לשלוט על רכושם של אחרים, הוא זוכה בברכה זו.
הפרשיה הבאה היא פרשת מלחמת המלכים. תחילתה בשעבוד של ערי הככר לכדרלעומר והמלכים אשר אתו. זהו הסיפור הראשון בתולדות האנושות שבתורה, שבו מתוארים מלכים שליטים ומשעבדים. זו המלחמה הראשונה בתולדות האנושות שבתורה, והיא מנומקת בשעבוד של אדם לאדם, ובנסיון למרוד בשעבוד הזה. אברהם אבינו נדרש להתערב במלחמה שרוחה זרה לו, על מנת להשיב את אחיו השבוי, ובמובן מסוים להשיב את הסדר המדיני באיזור על כנו. אברהם מסרב להנות מפירות המלחמה, ואינו חפץ לקחת מחוט ועד שרוך נעל. הוא מפגין בכך שהשתתפותו במלחמה היתה מתוך כורח ולא מתוך איזו תאוות מלחמה וכיבוש כלשהי.
על הרקע הזה, עמדתו המסויגת של אברהם בברית בין הבתרים מקבלת טעם חדש: תהייתו של אברהם על דבר הבטחת הארץ: "במה אדע כי אירשנה", יכולה להיות מוסברת בכך שמסלול חייו עד כאן לא כלל כיבוש של ארץ והורשתה מיושביה. אדרבה, כל מעשיו היו מנוגדים לגישה הזאת. ואכן, ה' נענה לשאלתו ומשיב לו שלא יוכל לרשת את הארץ עד אשר ישלם עוונם של יושביה. בניו של אברהם אבינו יצטרכו ללמוד טעמם של שעבוד ועינוי בארץ לא להם, רק לאחר מכן יצאו משם ברכוש גדול, ויוכלו לרשת את הארץ. חלק מן הרכוש הגדול יהיה גם הזכרון הקשה של היות עבדים בארץ לא להם, ומתוך כך כאשר הם ירשו את ארצם, יוטל עליהם לנהל את חייהם בארץ כך שלא יחזרו על העוולות של השליטים האחרים. לעולם יהיו חייבים לנהוג בגר בדרך אנושית ומכבדת, תוך שהם זוכרים את "כי עבד היית בארץ מצרים".


בפרק הבא של הפרשה מתברר שבתוך ביתו של אברהם מתרחשת פרשיה עגומה של "שלטון אדם באדם". בתחילת הסיפור אין אנו יודעים מה טיב היחסים בין שרי-שרה לבין שפחתה המצרית, אפשר רק לשער ששרה כאברהם, "אב המון גויים" שבו נברכו כל משפחות האדמה, ידעה לנהוג בחסד הראוי גם בשפחתה המצרית. משהשיאה שרה את הגר לאברהם כדי שיוכלו להפקד ולהבנות ממנה, התחילו הקלקולים: הגר הרתה, "ותקל גבירתה בעיניה". שרי הביעה את צערה וכעסה אל אברהם, והוא אומר לה "עשי לה הטוב בעיניך" – "ותענה שרי"! הגר בורחת, המלאך מצוה עליה לשוב ולהתענות תחת ידיה של שרה, ובסופה של הפרשה היא יולדת בן, ישמעאל, אשר הוא היה פרא אדם – ידו בכל ויד כל בו.


מפרשי התורה התחבטו בשאלה כיצד יתכן ששרי נהגה כך. יש מי שהצדיק זאת בכך שהגר נהגה שלא כשורה. אולם כידוע, חז"ל וגדולי הראשונים לא נמנעו מלבקר את האבות במקום שסברו שיש בכך כורח פרשני ותועלת חינוכית, וכך פירש הרד"ק:


"ותענה שרי - עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך, אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות.. היה ראוי לה למשוך את ידה, ולא לענותה. ולא מדת חסידות ונפש טובה, כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם: מה נאוה המחילה בעת היכולת. ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר "כי שמע ה' אל עניך" והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אף על פי שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות".


הרמב"ן מקצר בהסברת החטא, אבל מוסיף על דברי הרד"ק גם את אשמת אברהם, וגם את העונש שנלוה להולדת ישמעאל: "ותענה שרי ותברח מפניה - חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי".

 

את המסקנה של כל הפרשיות הללו סיכם החכם מכל האדם, כדרכו, בתמצית ובתכלית הקיצור:
"אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ"


אחת הרעות אשר ראה קהלת בעולם, היא "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו". אמנם, יש מסבירים, ש"לרע לו" מתאר את אופי השלטון של אדם באדם – אדם השולט על חברו להרע לו, שלטון של רשע. אך לאור האמור לעיל נראה, שעצם העובדה שאדם שולט על אדם, סופה להיות לרעה לו: לשולט ולנשלט. למשעבד ולמשועבד. אין להסיק מכך מסקנות פוליטיות ומנהליות מיידיות: לא מפרקים את הצבא והמשטרה, לא פותחים את דלתות בתי הסוהר ולא מעודדים אנרכיה במקום משטר מדיני. החזרה אל העולם האידיאלי שלפני החטא אינה אפשרות מעשית מיידית, אולם קיומה כאידיאה ביסוד אמונתנו – יש בה כדי להניע את האדם הפרטי ואת החברה כולה להפנות את יצר השלטון והרדיה אל המקור הראשוני שלשמו נועדו ואל המטרות שלשמן נברא האדם בצלם א-להים.