A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - בראשית מעשה אבות סימן לבנים
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > בראשית
מאמרים

מעשה אבות סימן לבנים /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

 הפרשה שלנו פותחת במסעות אברהם ומתארת את מסלולם בפרוט רב: "ויעבור אברהם בארץ עד מקום שכם.." (יב, ו). תיאור מפורט זה נראה מיותר ומעורר את תמיהת המפרשים. תשובת הרמב"ן הידועה לתמיהה זו מטעינה את המסע הפרטי האישי של אברהם במטען לאומי. על פי הרמב"ן (בעקבות מדרש תנחומא) יש חשיבות בפרטים אלה מפני ש"מעשה אבות סימן לבנים". ובלשונו: "כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלושת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו". כלומר, הקב"ה מעביר את האבות מסלול של דמיון מודרך על מנת לרמוז ולהודיע להם את אשר יקרה לזרעם בעתיד. ההסבר הזה עוקר את ההקשר הפשוט של מעשי האבות. והופך אותם סמל ומשל לתהליכים שעתיד עם ישראל לעבור.


הרעיון שהקב"ה מטלטל את אברהם על פני ארץ ישראל בתחנות שעתידים בניו לעבור בהן אינו שונה בהרבה ממעשיו של ירמיהו שלוקח אבן ומשליך אל נהר פרת כדי להעביר את המסר של שקיעת בבל המתרגשת ובאה. המעשים הסמליים של האבות הם מצגת חיה, ייצוג ויזואלי של העתיד להתרחש. הסוד, המיסטיקה והמאגיה האופפים, בעקבות המדרש הזה, את הפרשה, מעוררים את הסקרנות ומעודדים אותנו להתאמץ ולפענח כל צעד ותנועה של אברהם על מנת להאיר התרחשות מאוחרת ולהבינה באמצעות הפריזמה הקוסמית.


הרמב"ן מוסיף עוד: "ודע כי כל גזירת עירין, כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזירה מתקיימת על כל פנים". בדבריו אלה מבאר הרמב"ן עניין נוסף: לולא אברהם היה מקיים ברגליו את שעתיד לקרות לבניו, לא מובטח לבניו שהמעשים הללו יתקיימו גם בהם. גם כאן, המדיום – האמצעי - הוא עצמו גם המסר, ומעתה אין לומר שהקב"ה מגלה לאברהם רזים וצפונות, בעודו שומע פסיבי, אלא אברהם הוא שמאפשר בגופו את ההתרחשות העתידית.


הרעיון שכח מעשיו של אברהם עשוי להשפיע על בניו עד לרמת הפרטים של נקודות ציון גאוגרפיות טעון העמקה והבנה. אופן ההשפעה המיוחל של מעשי אברהם דומה ל"אפקט הפרפר". תנועה קלה שבקלות כתנועת כנפיו של פרפר יכולה בטווח הארוך לשנות ולהשפיע על מהלך חייה של מדינה שלימה. גם הסטה של רכבת ממסלולה מצריכה כח רב עד כי נראית בלתי אפשרית, אך אם נטה את המסילות שתחתיה מעט מעט, נוכל לגרום לשינוי עצום בכיוון התנועה של הרכבת שיתבטא לאחר שהרכבת תמשיך בנסיעתה מרחק גדול. מעשי אברהם ומעשיהם של האבות בכלל, הם בבחינת משק כנפי פרפר עדינות שבסופו של דבר יובילו את הרוח לכיוון המדויק. הם מסיטים את המסילה ומתווים את הכיוון. רכבת הדורות מתחילה בנסיעתה בכיוון זה. לכן, תגיע אל היעד המתבקש.


אפשר להסביר את המושג הזה גם באופן אחר. אברהם אבינו יוצק את תבניות החשיבה את הלך הרוח, ואת כיווני הזרימה התודעתית של עם ישראל, הוא זורע זרעים שהופכים כעין גנטיים. כפועל יוצא, לעם ישראל יש רפלקסים ייחודיים. עניינם בידיעה העמוקה של הנכון והראוי האלוקי. פרופ' יעקב כץ ז"ל הגדיר זאת כ"אינסטינקט ריטואלי". משמעותו של האינסטינקט באה לידי ביטוי גם בענייני הלכה ולא רק בהנהגות: כל יהודי יודע לומר בחוש אם אסור או מותר ללחוץ על מתג החשמל בשבת, הגם שהאחרונים חולקים בדבר ומתקשים למצוא את המקור לכך. והגם שנשתברו על שאלת איסורו של השימוש בחשמל בשבת קולמוסים רבים. בשפת אמת רעיון זה מנוסח כך: "הנטיעה שנטעו האבות בכלל ישראל מתקיים בהם לעולם... ולכן נתאחזו במעשה אבותיהם" (שפת אמת, ויקרא).
מן ההסבר היותר פשוט של המהלכים הקוסמיים הללו, ניתן ללמוד גם הדרכה מעשית. מעשה אבות הם סימן לבנים מפני שהבנים מפנימים את הערכים הנובעים מהתנהגותם של אבותיהם. הרדב"ז נשאל על בת שגדלה אצל אמה לאחר גירושי הוריה. האם החד הורית ילדה ילד נוסף מחוץ לנישואין והאב מבקש להוציא את הבת ממשמורת האם. וטענתו בפיו: "שלא תלמד מעשה אמה". הרדב"ז משיב לשאלה זו: "והדבר מוסכם אצל השכל כי מעשה אבות יעשו בנים וכאמה כן בתה" (רדב"ז, א, סי' רסג). הרדב"ז משתמש בעקרון שמעשה אבות סימן לבנים ומעבד אותו, מסימן לתוצאה. לפי דבריו, אין כאן רמז או סוד אלא תוצר פשוט. משתמע מחיבור העניינים, שכל מעשה ולו הקטן ביותר של הורה ומחנך יש לו השפעה מרחיקת לכת ולדורות. אנו מחנכים את ילדינו לא רק באמצעים פדגוגים, ולא רק באמצעות דרישות ותביעות. גם הדוגמא האישית אינה נאמדת על פי כמות הזמן שאנו מקדישים ללימוד תורה וגמילות חסדים. הדוגמא הזו מתבטאת בהעוויית הפנים, בתנועות הידיים, במקומות שאליהם אנו בוחרים ללכת ובמקומות שאליהם אנו נמנעים מלהכנס.


כל אלה מטילים נטל כבד ביותר על המחנך, המגדל דור. אך גם מעבירים את כובד המשקל מטעויות קטנות ומעשים לא עקביים אל המהות, ואל עמקי הנפש.