A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדבררבנים, כהנים ולויים
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

פרשת בהעלותך: רבנים, כהנים ולויים /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

בכל ארגון העוסק בעשיה רוחנית – תרבותית, ישנה חלוקה בין אלו העוסקים בעיקר היצירה לבין צוות של עובדים המספק את המעטפת המאפשרת ליוצרים לפעול. לדוגמה, בתיאטרון, יש מחזאי, במאי ושחקנים שעוסקים בגוף היצירה, במוסיקה ישנם יוצרים – המלחין או המעבד, ומבצעים – נגנים, זמרים ומנצח. גם בתיאטרון וגם במוסיקה מקיפים את היוצרים הללו בעלי תפקידים שונים ומגוונים, מהם קרובים יותר למעשה היצירה, כדוגמת עובדי הבמה: תפאורנים או אנשי התאורה והקול. מהם רחוקים עד מאד מן המעשה עצמו: העוסקים בשיווק, מכירת כרטיסים, ארגון האולם וסידורו, מימון ההפקה ועוד ועוד. גם בבית הספר, בישיבה ובאקדמיה, קיימים מורים ותלמידים שהם עוסקים בענין הלימודי עצמו, ולמענם קיים המוסד, וסביבם מפעל שלם של תומכי-למידה ואנשי ארגון, מהמנהלה והמזכירות ועד השומרים ועובדי הנקיון. אפשר למנות ברשימה זו גם את המימסד הרפואי. הנחלק לרופאים וחולים מצד אחד, ולכל המקצועות הדרושים לקיומה של מערכת רפואה, בדומה ללויים.


גם במשכן היו שתי קבוצות תפקידים שכאלה. הקבוצה העוסקת בליבת עבודת הקודש, הקרבת הקרבנות וכל הנלוה לכך כקטורת ונרות ונסכים – אלו הכהנים. העוסקים במעטפת – הם הלויים. בדרך כלל מתייחסים אל הכהנים והלויים כשני מעמדות מדורגים זה מעל זה בישראל. כפי שבא לידי ביטוי בסדר הקרואים לתורה: ראשון כהן, שני לוי ואחריהם ישראל. אך בצד המבנה ההירארכי והמדורג של הקדושה והייחוס, קיים גם יחס אחר בין הכהן והלוי, שמבחין ביניהם הבחנה גמורה, ועל פיו יש לראותם כעומדים זה בצד זה, בשני תפקידים שונים במהותם ובעלי איפיונים שונים הנובעים מההבדלים בין התפקיד.


בראש ובראשונה יש לציין את ההבדל הבסיסי בין שני המושגים: "כהן" הוא שם של תפקיד, ממנו נגזר הפועל לכהן, והתפקיד: כהונה. כהן הוא תפקיד הקיים גם בדתות ותרבויות אחרות: מלכיצדק מלך שלם היה כהן "לא-ל עליון", פוטיפרע היה כהן-און, ויתרו היה כהן מדין. לעומת זאת, "לוי" הוא שם של שבט, הנסמך על שמו הפרטי של השלישי בבני יעקב. בספר שופטים מתואר נער לוי, שהיה לכהן. כלומר, הוא היה לוי מצד ייחוסו השבטי, וקיבל את תפקיד הכהן במקום הפולחן שהתקין מיכה ולאחר מכן שבט דן בנחלתו החדשה. הכהנים מכהנים, אך הלויים אינם "מלוים". עם זאת יתכן שהפועל "ללוות" ממנו נגזר שמו של השבט – "עתה הפעם ילווה אישי אלי" – מרמז על תפקידם של הלויים, כמי שמלוים את עבודת הכהנים.

 

בפרשת במדבר מוגדר תפקידם של הלויים כך:
וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ: וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת: וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם: וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת: (במדבר א, נ-נג)


שני התפקידים העיקריים הם: משא המשכן בעת מסע המחנות, כולל פירוקו והקמתו, ובעת החניה – שמירה עליו.
בפרק העוסק במפקד הלויים, הם מוצגים כמי שאחראים בעיקר על משמרת המקדש, וכמי שמשרתים במידה מסוימת את הכהנים:
וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: במדבר ג, ז-ט


התפקיד של הכהנים אינו מתמצה רק בהקרבת קרבנות, הם גם אמורים להיות אחראים על חינוכו של עם ישראל. כשופטים וכמורים. גם תפקידים אלו הם חלק מהליבה של עולם הקדושה, ושונים במהותם מהתפקיד המלוה, המסדר והשומר של הלויים. לא יפלא איפוא, שהכהנים ותפקידיהם מוזכרים מאות פעמים בספר ויקרא, ספר הקרבנות והקדושה, והלוים אינם מוזכרים בו כמעט כלל. ואילו בספר במדבר, בפרשות העוסקות בסדור המשכן ומחנה ישראל לדגליו, מתואר תפקידם של הלויים בפירוט רב, בשל החלק החשוב והמשמעותי שעמסו על שכמם בעת מסע המשכן והמחנות, הן בנשיאה בפועל של המשכן, הן במלאכת פירוקו והרכבתו והן באחריות על שמירתו במקומו במרכז המחנה.

 

בפרשת בהעלותך, מתואר טקס הקדשת הלויים לתפקידם. מן התיאור עולה שהלויים הוקדשו על ידי עם ישראל ועל ידי הכהנים לתפקידם, כנציגי עם ישראל בשרות המקדש.
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי ה' וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם: וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה'... וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ... במדבר ח, א-כו


הקדשתם של הלויים והתמנותם לתפקידיהם מתוארת בפרשתנו כמעמד של סמיכה ותנופה, בני ישראל סמכו ידיהם עליהם כשלוחיהם, ואהרן הכהן הניף אותם לפני ה' מאת בני ישראל. מעשה הדומה למעשה של קרבן. לעומת זאת, הקדשת הכהנים מתוארת בפרשת תצוה כפעולה של קידוש, הכהנים נמשחו בשמן המשחה, כמו כלי המשכן. (שמות ל כט) קדושת הכהנים היא תנאי יסודי במילוי תפקידם, ואילו אצל הלויים, המינוי אינו מבוסס על ערך יתר של קדושה.


נראה, שבעוד שהכהנים הם קבוצה מובחרת של מי שמוכשרים לעבודת הקודש, ולכן עליהם לשמור על ייחודים וקדושתם, כגון בענייני נישואין, איסור טומאה, ופסול בעלי-מורם, הרי שעבודת הלויים אינה זוקקת כישורים מיוחדים, ולכן כל אחד מבני שבט לוי יכול לשמש בתפקידו זה, מומים אינם פוסלים, אין דרישה להקפדה מיוחדת בנישואין ואין להם הגבלות מיוחדות בנישואין – אין הם נבדלים משאר ישראל.

 

כאמור בפתיחת דברינו לעיל, המתכונת של חלוקת תפקידים לכהנים ולויים קיימת גם מחוץ למשכן, אם כי אין היא משתמשת באותם תארים ואף לא מזכה את דמויי-הכהנים ודמויי-הלויים בזכויותיהם וחובותיהם של בני אהרן הכהן ובני שבט הלוי.


לא תמיד ברור איפה עובר הגבול בין תפקיד כהני לבין תפקיד של לויים. במערכת הרפואית, לדוגמה, פעמים שהאחות היא בבחינת לוי, היא מסדרת ומארגנת, מסייעת לרופא במילוי תפקידם. אולם לעתים נדרשת מן האחיות התנהגות הנראית להיות התנהגות של "כהן". הנוקטת עמדה ניהולית או אפילו מקצועית-רפואית, לא כמשרתת של הענין הכהני - המימסד הרפואי, אלא כאדם המבקש שנושא בעצמו משרה מקצועית ומוכרת בתחום הרפואה, ולכן יש משקל וחשיבות למעשיו ולחוות דעתו.


בהקשר זה מעניין לדון גם בתפקיד הרבנות. ברור, שבתפקיד הרבנות ישנה ליבה של כהונה, וסביבה גם מעטפת של לויים: הרב הראשי קובע מדיניות ופוסק, נואם בציבור ומהוה דמות של כהונה וקדושה. ואילו הצוות של הרבנות, משגיחי הכשרות, רושמי הנישואין ודומיהם, הם בבחינת לויים. מרב שהוא בבחינת כהן מצופה להיות איש א-להים קדוש, העוסק רוב זמנו בתורה ובתפילה, וחורג משגרת יומו המקודשת רק כאשר הוא נדרש לעשות מעשה נחוץ לשם שמים. לעומתו, רב שהוא בבחינת לוי, גם אם הוא תלמיד חכם גדול, עיקר תפקידו אינו להרביץ תורה ליושבי ארץ הקודש, או אפילו לבני עירו, אלא שומה עליו להתפנות למלאכת הקודש שבחר לעסוק בה, הטיפול הציבורי בעניינים הנוגעים לדת ישראל, תורה ומצוות. רב שרבנותו היא מן הסוג הכהני, ייבחן בראש ובראשונה בהיקף חידושי התורה שלו ולמדנותו, ואולי גם בצדקתו ובמעשיו הטובים. לעומת זאת רב שרבנותו היא מן הסוג הלויי, ייבחן ביכולתו לשאת את משא הקודש. ביכולותיו הארגוניות והמנהליות, ביכולתו להניע את המשכן בפקודת ה', לפרקו ולשוב ולהקימו במקום חדש בהתאם לצרכי ההתקדמות של עם ישראל. כל אלה הם תפקידיו של הרב הלוי. בדרך כלל, אין אפשרות לקיים את שני התפקידים כאחד, ולכן חילקה התורה את התפקידים לשתי קבוצות מובחנות – כהנים ולויים. גם בעולם שמחוץ למקדש, התפקידים של ההנהגה והקדושה הכהנית, ושל השירות הציבורי בעל האופי הלויי, מתחלקים בין מספר אנשים. שליח ציבור בתפילה נושא בתפקיד של כהן, וכמותו הדרשנים ומגידי השעורים בבית הכנסת אף הם שייכים לעולם הכהונה. ואילו הגבאים והשמשים של בית הכנסת, שייכים בלא ספק למחנה הלויה.


אחד הדברים הראשונים שצריך לברר לפני שמתקדמים בפולמוס על בחירת הרב הראשי לישראל, היא השאלה באיזו סוג של רבנות מעוניינים, האם ברב שהוא בבחינת כהן, או ברב שהוא בבחינת לוי.