A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדברויפל על פניו
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

פרשת שלח: ויפל על פניו /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

       

אפשר להבין את התסכול של משה רבנו. כל המפעל של הוצאת עם ישראל ממצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני ומתן תורה, בנין המשכן וארגון המחנה, נעצר באמצע הדרך לארץ ישראל. הרוב קובע – שנים עשר נשיאים יצאו למשלחת החקר, נבחרי העדה. מתוכם, חבורה של עשרה נשיאים, מוציאים דבת הארץ רעה וכנגדם עומדים רק שנים וצווחים "טובה הארץ מאד מאד". אחד מן השנים חשוד בהטיה – הוא משרת משה מנעוריו. נותרו עשרה כנגד אחד. מה אפשר לעשות? הרי איש לא מקשיב לנסיונות השכנוע. התמונה ברורה, עשרה מתנגדים, ויודעים להסביר כל מה שראו בדרך השלילה, שנים תומכים במשה, ויכולים לפרש כל דבר בדרך החיוב.

 

מה עושה מנהיג כאשר הוא יודע בוודאות שהעמדה שלו היא העמדה הנכונה, וכנגדו עומדת חבורת רשעים, או חדלי-אישים, או סתם אנשים שאינם מבינים ענין, ומהפכים בפני העם את תמונת המציאות, כאשר לעם אין כלים לשפוט מעבר למידע שהוא מקבל ממנהיגיו. מה עושה מנהיג, כאשר הוא יודע בוודאות, שאלו המזייפים את המציאות לעיני העם, הם אויביו האידיאולוגיים והפוליטיים, והם עושים זאת מפני שיש להם אג'נדה הפוכה לאמת ולתורה ולדבר ה', אלא שהעם אינו מבין זאת? העם אינו יודע מהם המניעים של המרגלים והוא סבור שמה שנפרס לפניו זו מחלוקת אמיתית, אולי אפילו מחלוקת לשם שמים. והעם אינו יכול להכריע בין שני הצדדים המתפלמסים לנגד עיניו.  מה יכול העם לעשות מלבד לקבל את דעת הרוב?

 

כלב ויהושע מנסים להתווכח עם המרגלים, לשכנע את העם, אבל משה ואהרן מבינים את חוסר התוחלת שבדבר: "ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל". זה כל מה שהם יכולים לעשות.

 

כשהמנהיג משוכנע בצדקתו, והוא יודע בוודאות שהעם טועה, עולה על דעתו הרעיון להחליף את העם. כך מציע הקב"ה: "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול עצום ורב". אבל משה רבנו, מנהיג אמיתי, אינו מתפתה לכך. משתי סיבות, האחת מעשית: שום תועלת לא תצמח מכך למהלך הא-להי. למעשה, אם העם ימות כולו במדבר, תוכח התיאוריה של מתנגדי משה ויציאת מצרים. הסיבה השנית – מהותית יותר, משה מבקש "ועתה יגדל נא כח ה'" – תגבר מידת הרחמים על הדין, ויסלח לעם. המנהיג יודע, שהוא אינו אמור לשרת את האידיאולוגיות של עצמו, אלא הוא משרת את העם, ואם העם לא איתו – ילך וישוב לביתו. העם אינו בר החלפה. צריך לסלוח לעם, ולהמשיך לשאת את המשא.

 

למעשה, המנהיג אינו יכול לעשות דבר. גם אם א-להים בכבודו ובעצמו מוביל את המהלך. מפני שאי אפשר להוביל מהלכים היסטוריים ולאומיים בלי הסכמת העם. זו העובדה המדהימה שמתגלה מפרשת המרגלים, וחייבת להיות נר לרגליו של כל מנהיג, כל מהפכן, כל איש ציבור. אין מלך בלא עם. מה שנכון לגבי הקב"ה ומשה רבנו, נכון בודאי ובקל-וחומר לכל אחד ואחד ממנהיגי ישראל מאז ועד עצם היום הזה. גם אם המנהיג רואה בעיניים כלות איך הם ממיטים על עצמם אסון, יגרמו לעצמם למות במדבר ולכניסה לארץ להתאחר בארבעים שנה.

 

הלקח הזה מיועד לכל מי שרוצה להנהיג ולהוביל ציבור. הלקח הזה נועד לא רק לדיקטטורים בשלטון מלוכני או פשיסטי או קומוניסטי. אלא גם למנהיגים קטנים, מקומיים. מנהלים, ראשי השלטון המקומי, שרים, מחנכים, רבנים וגבאים. לא אחת הם סבורים שהם יודעים את האמת הצרופה ובידם לקדם את קהלם לתיקון גדול. התורה אינה אומרת שהם לא צודקים, התורה לא אומרת שהרוב צודק, או קרוב יותר לאמת, ולכן צריך להשמע לעשרת המרגלים. ה"דמוקרטיה" של התורה הרבה יותר עמוקה ושרשית. היא טוענת שאי אפשר לעשות דבר כנגד רצון ההמון בכח, אפילו אם אתה צודק במלא מאת האחוזים, ויש לך הסכמה גמורה מן הקב"ה לצדקת דרכך.

 

בסופו של דבר הגזרה הא-להית התקיימה בחלקה, העם אמנם לא הוחלף בצאצאי משה רבנו, אולם הדור הנוכחי לא זכה להכנס לארץ, מפני שלא היה בשל ולא היה ראוי לכך.

 

אם ישאל השואל, מה חטא העם? הרי באמת לעם לא היתה דרך לדעת מי צודק מבין הנשיאים, והכרעת הרוב היא הדרך הנכונה להכריע במצבים שכאלה – "אחרי רבים להטות"? התשובה היא שהעם צדק. עמדת המרגלים היתה נכונה יותר עבורו. בעצם התנהגותו הוכיח העם מיניה וביה שהמרגלים הבינו יפה יותר ממשה ואהרן, יהושע וכלב, את רוחו. הבכי והנהי, החרדה והאימה שנפלו על העם, מעידים שהעם עדיין לא בשל לכניסה לארץ. ולפיכך, הגזרה שנגזרה עליו אינה עונש במובן החיצוני של המושג, אלא תוצאה ישירה של מצבם. כשם שכוויה אינה עונש על הכנסת היד לאש אלא היא תוצאה טבעית, כך גם אי היכולת של דור יוצאי מצרים לעמוד במשימה של הכניסה לארץ, היא הסיבה הטבעית למניעת כניסתם לארץ.

 

לפעמים, הנשיאים, "גדולי הדור" חוסמים את התנועה קדימה שמובילים יחידי סגולה,  מפני שהם משקפים את מצבו של העם. כשהם אומרים "לא איכשר דרא", הם צודקים.

 

ואם ישאל השואל, מה חטאם של המרגלים שנענשו כפי שנענשו? הלא באמת שיקפו נכונה את תמונת המצב? התשובה היא, שתפקידם של נשיאים אינו להמשך אחר מצב הרוח של הציבור, אלא לרומם אותו. אילו כל שנים עשר הנשיאים היו אומרים "עלה נעלה וירשנו אותה", היו מניפים את הדגל ואת רוח העם, הדור הזה היה זוכה להכנס לארץ. אבל מכיון שרפו ידיהם וריפו את לב העם, מעלו בתפקידם. ועל כך – נענשו. תפקידם של מנהיגים אינו להתאים את השאיפות והמטרות שלהם למצב העם, אלא לרומם אותו להגיע לשאיפות גדולות ולמימוש החזון. המשימה הגדולה שמשה ואהרן, יהושע וכלב, יצטרכו ליטול על עצמם אחרי סיום פרשת המרגלים היא להכשיר את דור ההנהגה הבא, שיוכל להוביל את העם בעוז וברוממות רוח לקראת האתגרים של השלמת מהלך הגאולה.