A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - במדבר בלעם והאי רציונליות
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > במדבר
מאמרים

בלעם והאי רציונליות /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

רצף האירועים למן הרגע שבו מגיעה המשלחת הראשונה לבלעם ועד לברכותיו, מעורר קשיים לא מעטים באשר לאופן ההתנהלות והליך קבלת ההחלטות. וכבר עמדו הפרשנים על הקשיים הללו: אם הקב"ה מונע את בלעם מללכת עם האנשים בפעם הראשונה, מדוע כאשר מגיעה המשלחת המכובדת יותר בפעם השנייה, בלעם אינו מסרב באותו הנימוק, כבפעם הקודמת? מדוע הקב"ה משנה את דעתו ואומר לבלעם הפעם "אם לקרוא לך באו האנשים, לך אתם" (כב, כ). ומדוע כשבסופו של דבר בלעם נוסע בשליחותו, הקב"ה כועס על כי הלך "ויחר אף אלוקים כי הולך הוא". ולשם מה הלך בלעם אם ידע שהקב"ה לא יניח בידו לקלל את עם ישראל והוא ייכשל במשימתו. לאורך כל הדרך ההכרעות הן של בלעם והן של הקב"ה אינן מובנות.


הקושי שעסקו בו רוב הפרשנים הוא דווקא הקב"ה וחוסר העקביות בהוראותיו. וכך ניסח האברבנאל את השאלה:


אם הוא יתברך הרשה את בלעם ללכת ואמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם איך אחרי שהלך נאמר ויחר אף אלהים כי הולך הוא... והוא לא הלך אלא ברשותו ובמאמרו (אברבנאל, במדבר כב, השאלה הח')


פרשנים אחרים עסקו בהעדר ההיגיון בפעולותיו של בלעם בפנותו פעם אחר פעם אל הקב"ה בבקשה זהה, ובבחירה ללכת נגד רצונו המובהק ונגד סיכויי ההצלחה. מי שמסביר את הדברים תולה את ההכרעות המוזרות כנובעות מעקשותו של בלעם ומכך שמראש שאלתו לקב"ה היתה מתוך נימוס בלבד, מעולם לא התכוון לשמוע בקולו באמת. משום כך גם כאשר הקב"ה נתן לו רשות, בלעם לא התעניין בפרטים, אלא התמקד במה שעניין אותו. לפי רמב"ן הקב"ה לא נעתר לבקשה הראשונה (ללכת ולקלל), אלא רק לעצם ההליכה, ואף ציפה מבלעם שיודיעם כי לקלל לא יוכל. אך בלעם "שמע" רק מחצית מן הדברים, והלך.


ההנחה העומדת ביסוד הפירושים המנסים ליישב את התנהגותו של בלעם עם ההיגיון הישר היא הנחה הרווחת שאנשים בוחרים את בחירותיהם באופן רציונאלי. לפני מספר שנים, הוכיחו הפרופ' כהנמן וטברסקי במחקריהם שהאדם אינו פועל בהכרח על פי אמות מידה רציונאליות. וכי גם אדם אינטלגנטי, מתוחכם ודק אבחנה מסוגל להיות מושפע ומונע מאינטואיציות שגויות ונתנו לכך דוגמאות אחדות, כגון: אנשים יעדיפו לקחת סיכון גבוה אם הוא מוטל בספק, על פני סיכון נמוך בהרבה אבל ודאי, בגלל שנאת ההפסד. כשמציגים לזוגות הבאים להרשם לנישואין סטטיסטיקה של גירושים ושואלים אותם מהו הסיכוי שהם עצמם יתגרשו. תשובת כל הזוגות היתה שאין שום סיכוי. ההטיה הזו ככל הנראה נובעת מן האופטימיות הלא סבירה של רוב האנשים. הניסוי הזה הצטרף לשורת ניסויים שהוכיחו שהאדם בוחר את בחירותיו – גם החלטות כבדות משקל, לא באופן רציונלי. למעשה הם הוכיחו שהאדם איננו יצור רציונלי. וכי בחירותיו אינן מתיישבות דווקא עם הסבירות ועם סיכויי ההצלחה שלהן.


באופן עמוק יותר, ניתן לטעון שהנחת העקביות והראציונאליות נובעת מן התפיסה שכיוון שמאחורי שלל המעשים עומד בסופו של דבר אדם אחד. הרי שמצופה שמעשיו יהיו קוהרנטיים. אבל עיננו הרואות שכל אדם משתנה מרגע לרגע ומיום ליום. יום אחד הוא נלהב לעשות מעשה מסוים ויום אחר הוא מעדיף לרבוץ על מקומו. התנהגות האדם איננה צפויה וככל הנראה השינויים הללו אינם מושפעים רק מגורמים חיצוניים.


נדמה שבלעם והכרעותיו מתארים בקווים פשוטים הנהגה של אדם רגיל. מהלך אנושי אותנטי אינו מושפע מן השיפוט של מי שקורא את הסיפור שלו. הוא אינו מושפע מן העובדה שכל אחד מן החוץ רואה שיש כאן פעולה שגויה. בלעם הוא איש חכם אך לא רציונאלי כרובנו. לכן, בשלב הראשון, כשבאו רק הזקנים להביאו, נמנע מללכת עמם. אולם כשהוצעו לו גם כסף וזהב וכבוד רב הוא בחר באפשרות שפותחת לו אופציה להרוויח, מניבה לו תועלת בטווח הקצר- כבוד וכסף. גם אם בטווח הארוך לא תצלח: "אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר, קום לך אתם" (רש"י). השיקול המיידי מבלבל ומשבש את ההכרעה. והוא פותח ערוץ של סיכוי, חלש אמנם, להצליח בפרויקט בלק.


בתיאור זה שחררנו עצמנו מחיבוטי הנפש של הבנת נפשו של בלעם. מתברר שאפילו הקב"ה לא ציפה מבלעם להיות עקבי. לא זו אף זו, ככל שבלעם מתח את החבל כך ההנחיות מלמעלה התגמשו ותאמו את הלך נפשו של בלעם. גם אנו איננו נדרשים לנהוג בניגוד לאינטואיציות שגויות. אנו מוזמנים ליטול חלק במרחב הטעויות ובמשחקי החיים. זאת, כל עוד איננו ממרים את פי ה'. "נאום שומע אמרי א-ל אשר מחזה ש-די יחזה נופל וגלוי עיניים".