A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דבריםבמלחמה כמו במלחמה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

במלחמה כמו במלחמה /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

פרשת דברים נתפסת כפרשת תוכחה. פרידת משה רבינו הצפויה מחייבת אותו לעמוד על המשמר ולהתרות בפני הנהגות שליליות ונפילות גם בעתיד. על כן נזכרות בה בעיקר נקודות הציון הקשות של ההליכה במדבר: המרי והחטאים.


הפרשה אינה קשה רק בשל הפנייה לעם ישראל כאל עם שסרח. האווירה השורה בפרשה ומתעצמת מפסוק לפסוק, היא אווירת דין. חלק ממחוללי האווירה הזו הם גם סיפורי המעטפת: היזכרותו של משה בקשיים שלו עצמו "איכה אשא לבדי". בכך שגם הוא עצמו נענש, ולא רק עם ישראל "גם בי התאנף ה'" (א, לז). עם ישראל יושב ובוכה לאחר שהאמורי מכה בו עד חרמה, וה' לא שומע את קולם ולא מאזין להם (א, מה), בסופו של דבר, הקב"ה מקשה את רוחו של סיחון מלך חשבון מלתת לעם ישראל לעבור בארצו, והוא מוכה עד שלא נשאר ממנו שריד (ב, ל). בהקבלה הקב"ה מתואר בפרשה כלוחם.


בתחילת הפרשה: "ה' אֱלֹקיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם" (א, ל) . ובסוף הפרשה: "לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹקיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם" (ג, כב). הדימוי ללוחם ולאיש צבא מלווה את עם ישראל מהרגעים הראשונים לצאתם ממצרים: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד). הדהודה של ההבטחה הזו מצוי בכל פינה בפרשתנו. נעיין מעט במשמעות המידה הזו המיוחסת לקב"ה לאורך ארבעים שנה אלו.


תיאורו של הקב"ה כ'איש מלחמה' מוסבר אצל המהר"ל כתגובה וכתמונת מראה לצורך או לאופן ההתנהלות של עם ישראל. המהר"ל מסביר שזהו יסוד "אנכי- ה' אלוקיך". האלוקות מתאימה את עצמה למקבל האלוקות:
"ודבר זה הוא יסוד גדול מאוד, גלו אותו חכמים במדרשיהם הפנימיים והנעלמים.


במדרש (תנחומא ישן יתרו טז) "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ, ב),
אמר רבי חייא בר אבא,
לפי כל עסק ועסק וכל דבר ודבר נראה להם הקדוש ברוך הוא;
בים כגבור עושה מלחמה,
בסיני כסופר מלמד תורה,
בימי שלמה כפי מעשיהם (שיה"ש ה, טו) "מראהו כלבנון בחור כארזים",
ונראה להם בימי דניאל כזקן הלמד, שכן נאה לתורה להיות יוצא מפי זקן, עד כאן.
הרי בארו כי השם יתברך מתואר בתארים לפי המקבלים" (מהר"ל, באר הגולה באר הרביעי פרק ז).


ר' צדוק הכהן מלובלין מדמה את העקרון הזה לעקרון הדמות והצל. הוא אומר ש"כמו שהצל עושה כפי פעולת האדם כן ה' יתברך מתלבש כפי פעולתנו, וזה שאמרו עשר בשביל שתתעשר" (פרי צדיק לחג הפסח). פעולת האדם משפיעה על הופעתו של הקב"ה בעבורו. מי שמעשר את הונו, מתעשר. כי מעשה הנתינה נובע מפתיחת היד והלב, מנדיבות שגורמת לתגובה של ריבוי ושפע מלמעלה.


הרעיון הקבלי הזה, הקובע שפעולת האדם בתחתונים פועלת בעולמות העליונים ניתן גם להיפוך. התלבשות ה' באחת ממידותיו מעוררת את תכונות היסוד הדומות באדם המידמה לו מעצם היותו נברא בצלם אלוקים.


הקב"ה הוא ה'מלווה בנשק' של עם ישראל במדבר. הוא מופקד על החזית מלאת הסכנות האורבות בכל פינה. מעבר לאיומים הקיומיים הנובעים מן ההליכה בארץ ציה בלי מים, ישנה גם ההתבוססות הרוחנית הנובעת מכך שעם ישראל נתון בשלב של גיבוש זהות. הדאגה וההגנה שהקב"ה מעניק לעמו בשלב המסוכן הזה הן חיוניות ונצרכות. אבל, לכל דבר יש מחיר. מחיר הופעת מידת הדין. תופעת השומר שלא ינום ולא ישן, שחרבו שלופה בחרדת הגנה מתמדת, מולידה גם רוגז גדול וחוסר סבלנות. וכשהקב"ה מכוון את החרב אל מול העמים סביב שיש להילחם בהם, החרב אינה נותרת בכיוון אחד בלבד. תוצאת המציאות הזו אינה רק הכעס התדיר על עם ישראל והענישה הקולקטיבית. התוצאה היא גם שינוי בתפיסת העם את עצמו, בהופכו להיות "אנשי מלחמה" (ב, טז), התגוננות הבלתי פוסקת והטרדה הקיומית התדירה. רבים מהמאורעות הנזכרים בפרשה קשורים למצב המגננה שעם ישראל נתון בו. שליחת המרגלים, הלחץ והחרדה שנזרו בעם בעקבות דברי המרגלים וחטא המעפילים שהוא החלטה לקחת את הגורל בידיים.


לא הילדים אשמים באווירה שנוצרת בבית, אלא דווקא ההורים: באורח חייהם, בתנודות מצבי הרוח שלהם ובסבלנות ואורך הרוח שהם מגלים. כשההורים כועסים עדיף להשפיל את המבט. לעבור למצב כוננות.


ישנם רגעים שבהם אנחנו חשים את ידו של הקב"ה טופחת על שכמנו מעודדת ודוחפת, ויש ימים רצופי כישלונות, עמוסי טעויות. אלה ימים שניסיון נוסף לא יעיל בהם. המשנה אומרת שבתשעה באב לא רק חרב הבית, ביום הזה קרו כמה דברים רעים לישראל, נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, נלכדה ביתר, ונחרשה העיר (תענית ד, ו). בימים האלה, אנו ממעטים בשמחה, מפחיתים פעילות. מרכינים את ראשנו, עד יעבור זעם. בעבור הימים האלה, עם חלוף הענן, יגיעו ימים טובים לישראל וחדוות השפע העליונה תעוררנו לפריצת דרך, שבע"ה נזכה לנצלה.