A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - דבריםארץ זבת חלב
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > דברים
מאמרים

ארץ זבת חלב /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

דברים פרק ח (ז-י)
כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ־זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל־בָּהּ לֶחֶם לֹא־תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־ ה' אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ:

 

משה מדבר בשבח הארץ ותבואתה, בשבח שפע המעיינות ובשבה נופיה ומחצביה. רשימת הפירות שנתייחדה בהן ארץ ישראל שזורה בפירוט במרכז התיאור הרב חושי והמתפעם הזה. והנה למרות שניתן לפרש פסוק זה כפסוק שנועד לספר בשבחה של ארץ ישראל באזניהם של העם ולהגביר את תאוותם אליה, חז"ל זיהו ברשימה הזו חריגה מן המגמה הכללית הזו ותלו בפסוק הלכה מהלכות ברכות.
העקרון ההלכתי שנגזר מן הפסוק הוא הקדמת המוקדם בפסוק לברכה: "דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר: ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (ברכות מא, א).
הנחת המוצא כאן היא, שהפסוק בא אכן לשבח את ארץ ישראל ועל כן מנה את הפירות החשובים ראשונים. אותה הלכה דוייקה על ידי רב המנונא שסבר שיש לייחס חשיבות לחזרה על המילה "ארץ" שבפסוק ולהקדים את הקרוב לארץ. וכך במקום להקדים רימון לתמר, הוא הקדים תמר לרימון "זה שני לארץ וזה חמישי לארץ".
את העמדה הזו, הגוזרת מן הפסוק הלכות ברכות, מעמידה הגמרא כמנוגדת לדעתו של רבי חנן הלומד מן הפסוק הזה הלכות שיעורים: מן החיטה והשעורה לומדים שיעורי טומאה: מי שנכנס לבית מנוגע, נטמא, אך בגדיו אינם טעונים כיבוס אלא אם שהה בבית "כדי אכילת פרס" קרי זמן אכילת פת חיטין הנאכלת מהר, בשיעור סעודה. עצם בגודל שעורה מטמא במגע ובמשא. מן הגפן לומדים את שיעור איסורי נזיר: נזיר שאכל חרצנים וזגים בשיעור רביעית יין. התאנה, היא הגרוגרת בלשון חז"ל, והיא השיעור שנאסר להוצאת דבר מאכל אדם בשבת. כלים שנפער בהם נקב שמעבר לגודלו של רימון יצאו מגדר כלי ואינם מקבלים טומאה. שיעור הזית הוא השיעור האולטימטיבי לכל איסורי האכילה למעט איסורי אכילה ביום כיפור שבו השיעור הוא ככותבת קרי כתמר.
לשיטה זו, שבחה של הארץ אינו נעוץ בהנאת החיך, אלא בכך שפירותיה מהווים מקור הלכתי לקביעת גדלים ושיעורים למצוות השונות (רש"י, ברכות מא, א, ד"ה ופליגא).
אפשר להסביר את המחלוקת כמחלוקת שנובעת מפערי שפה. יש אנשים ששומעים את הרובד המטאפורי לפני שהם שומעים את הרובד הפשוט של הדברים. כל אדם לפי מקומו ומעמדו, עיסוקו וכיווני המחשבה שלו. כמו שהרמב"ן כותב בהקשר אחר: "ואמרו במדרש שיר השירים כי טובים דודיך - אלו האבות, מיין - אלו האמהות. ויש לתמוה איך אמר כי היין רמז לאמהות. והלא אין היין יפה לאישה?" (האמונה והבטחון לרמבן ט).מי שקורא באופן פשוט את הפסוק משיר השירים אינו מוצא בו לא אבות ולא אמהות. אבל גם אם יאמרו לו שיש אמהות בפסוק הוא לא יחפש אותן במילה יין. שהרי ישנו ניגוד חריף בין נשים ויין. הקריאה המטאפורית מנותקת בדרך כלל מהפשט. והיא נראית תמוהה לרוב בני האדם. אבל זהו רובד המתקיים בעומק המילים ויש אפשרות להפיק משמעויות דרשניות אלו ובלבד שנפש המאזין מכווננת לכך. גם רבדים אחרים ישנם כאן, שאינם דרשניים בהכרח. הפסיכולוגים יודעים להאזין לא רק לסיפוריו של המטופל, אלא גם לבחירת המילים המסוימת שלו, לקשרים שהוא טווה בין עניינים שונים ולהכרעתו מה להדגיש ומה להסוות. בכיוון הזה הלכה הפרשנות הקבלית ובעלי תורת הסוד, בהנכיחם מושגים ומלים ובדלייתם את התת מודע של הכתוב. הפרשנות לאורך הדורות הציעה גם רובד סוד לפסוקים אלו. לפיהם המספר שבע יידרש באופן הזה וכן משמעות הפירות (ראה של"ה למשל).
הסבר אחר של המחלוקת יכול להתקבל מחלוקה אחרת בין האמוראים. רב יוסף או רב יצחק הלומדים מכאן הלכות קדימות בברכות, קוראים את הפסוק בקריאה ריאלית, ואילו האמורא רבי חנן המבקש לראות בפסוק את שיעורי איסורי האכילה והטומאה קורא את הפסוק קריאה קונספטואלית. הוא מתעלם מן הרובד הציוני, החברתי, הספרותי והנפשי שקיים בפסוק. הוא הופך גפן ותאנה לנוסחאות מתמטיות, מפשיט את המילים מן המשמעות שיש להם בעולם הממשות, מתנתק מן החפץ המדובר ורואה בו את צדדיו המשפטיים ואת הדיון הלמדני שהוא מצמיח. את הפירות הוא הופך לכלים, ולמדדים קבועים. עוקר את ניחוחם ואת טעמם. סוחט מהם את כל מה שיש להם לספר על תהליך הגידול, על העמל הרב שהושקע בהם, וכדומה, כדי להותיר מימד אחד נצחי רעיוני, עקרוני.
במובנים מסוימים זוהי מחלוקת אידיאולוגית בשאלה אם ההיאחזות במציאות, השמחה בפירות, הנטיעה והקטיף הם חלק מעבודת ה', או שמא ההקשר הרעיוני של הדברים, המימדים הנסתרים הרוחניים והוירטואלים המנותקים מן החוויה הגשמית הם התשתית לקירבת ה'. מבני בניו של רבי חנן למדו תורה בישיבת וולוז'ין, תורתו של רבי חנן הכינה את התשתית לאיתור מציאות ה' גם בהיעדר אדמת ארץ ישראל תחת רגלינו. ניתן לתאר תנועה וגופים וחפצים באמצעות ייצוגם החישובי. אפשר לאתר תנועה באמצעות לווין על פי תרגום טווחים שונים למציאות. החזרה ארצה תובעת מאיתנו לשוב ולתרגם את הפונקציות הללו לחומר קיים, לתחושה ולרגש.