A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - חגים ומועדים והיית אך שמח
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > חגים ומועדים
מאמרים

והיית אך שמח /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

בראש השנה היינו עסוקים בהמלכת הקדוש ברוך הוא על העולם כולו וגם על עצמנו, וביום צום כפור היינו עסוקים בבקשת מחילה על כלל ישראל ובהכללות בתוך הנמחלים, מתוך אמירת וידוי ותחנונים. שני הפרוייקטים מבוססים על שאיפות גדולות ביותר וטומנים בחובם גם סיכוי לאי-הצלחה. המבקשים "ובכן תן פחדך על כל מעשיך" יודעים מן הנסיון שזו בקשה גדולה ועד כה היא לא התממשה מעולם בשלמותה. גם כשמבקשים על מחילה גמורה ביום הכפורים, יודעים מן הנסיון שלמרות הבטחתו של ה' שהוא סלחן ומחלן, יש מי שדינו נחתם שלא לטובה, ועל כך אנו מפייטים: "מי במים ומי באש... מי בקצו ומי לא בקצו". כגודל המשימה כך גודל החשש שמא לא תתממש, ודאי לא במלואה, ולפיכך, הימים הללו הם ימים נוראים. אדם המבקש להשיג גדולות, עומד בפני אתגר קשה, ולכן כל מעשיו מלווים במתח ובחרדה.


חג הסוכות, בהבט מסוים שלו, הוא חג ההסתפקות במה שיש: "איזהו עשיר – השמח בחלקו". שתי המצוות העיקריות של החג, סוכה וארבעת המינים, הן מצוות שדורשות מעט. ליטול משאריות הגורן והיקב שנותרו אחרי האסיף ולבנות מהם סוכה – דירת ארעי, ולנענע בארבעה מן המינים הנפוצים בארץ ישראל בעת הזאת של סוף הקיץ ותחילת הסתיו.


בניגוד גמור לראש השנה ויום הכפורים, יכול יהודי לומר לעצמו בחג הסוכות "לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני". ולכן הוא יכול להיות עליז ושמח, שנזדמנה לידו מצוה גדולה, במאמץ קטן יחסית. כמובן, מצוות אלו לא רק על עצמן יצאו ללמד אלא על הכלל כולו. במעט מאמץ יכול יהודי לרכוש חבילות של מצוות בכל יום ולעבוד את ה' בשמחה.

כוחות שונים חברו כדי להכניס גם לחג הסוכות ממדים של מתח וחרדה. סוחרי ארבעת המינים מעדיפים שתווצר אוירת מחסור ערב החג, והם משבחים את הפוסקים על כל חומרה חדשה המוצאת לשוק ומסייעת לצמצם את מספרם של האתרוגים, הלולבים וההדסים היכולים לעמוד בקריטריונים של השלמות המוחלטת.


הרקע ההיסטורי לחרדת ארבעת המינים מצוי בגולת אירופה הקרה, שם לא ניתן היה להשיג את המינים הארצישראליים הללו בעונה זו של השנה, ולכן יהודי אירופה הצפונית, האשכנזים, התפללו כבר בט"ו בשבט שיזכו לאתרוג כשר בסוכות. ובמקביל – פסקו להתיר לברך על לולב יבש והדסים ששומרו מן השנה שעברה, בשעת הדחק. החרדה הבסיסית הזאת עלתה עם יהודי אשכנז לארץ, אף על פי שאין לה כאן כל יסוד. שהרי המהלך בשווקי ארבעת המינים בערב סוכות אחר חצות אינו יכול שלא להתמלא פליאה וחדוה על שפע הרעננות, הירקות והחיות שאפשר למצוא בהם גם סמוך לנעילת השוק.


הוא הדין לסוכה. ככל שחברת השפע מתקדמת והולכת, כך גם התחכום של הסוכות גדל, הן מבחינת הדרישות ההלכתיות והן מבחינת הדרישות ההידוריות, בתחום היציבות ובתחום האסתטיקה. ראיתי מי שכתב שכבר לא שרים "שלומית בונה סוכה" אלא "שלומית קונה סוכה". וכרגיל בחברת השפע, אם יש קונים יש מוכרים, ואם יש מקח וממכר, יש גם תחרות עסקית ופרסומת וכל הכרוך בזה.


אין להלין על יהודים שמבקשים להדר במצווה, אדרבה ואדרבה, הלא ההדר הוא מעניינו של חג. אלא שאין להתבלבל בין הרצון להדר במצוה מתוך שמחה וחדות ה', לבין תחושת המצוקה והחרדה שאין להן מקום כלל בחג השמח הזה.

 

נשוב לענייננו. האפשרות לשמחה מבוססת על היכולת לראות את הטוב במה שיש. ותמיד יש לאדם, לכל אדם, את המעט שבו הוא יכול לשמוח. אם רק יפנה מבטו אל מה שעלה בחלקו וישמח בו. יש שנזקקים לראות את האחר שיש לו פחות, כדי שיוכלו להודות על מה שזכו בו. יש שנזקקים להערה מאת הקב"ה: נדמה לך שרע לך? הבה ואראה לך כיצד יכול להיות רע יותר, חלילה. אבל לא צריך להגיע לכך, די בהתבוננות וכוונת הלב כדי להכיר בטובה ולהכיר טובה. מבחינת עם ישראל, מבט קליל להיסטוריה של דורות או של המאה הקודמת יכול להעמידנו על מהרה על מידת הכרת הטוב המחויבת. מתהומות השואה למדינה שתושביה מדרגים עצמם בחלק העליון של סולם האושר העולמי. דרך נאה להכרה זו היא בהתבוננות בענייני דיומא: כמה קשה היה להשיג פעם מינים מהודרים וכמה קל הדבר היום. כמה חששו יהודים לצאת לסוכה בעבר מאימת הגויים, ובאיזו שלוה ובטחון אנו יושבים היום בסוכותינו המפוארות, לרבות אלו העומדות בחצרות הבתים ואפילו על מדרכת הרחוב. גם מבחינה רוחנית כמות הנזקקים לארבעת המינים או כמות המסעדות שלצידן יש סוכות מרווחות, מעידים על ביקוש גובר והולך לדבר ה' ותורתו, עד כדי צמאון של ממש.

 

אכן, גם בעת הטובה, אל לנו לשכוח את מה שעוד צריך לתקן, ובכך נזכר מדי בוקר באמירת ההושענות. הושענות, ובמיוחד הושענא-רבא, הם שלוחה של ימים נוראים אל תוך חג הסוכות. כדרך שאנו מעלים את ירושלים על ראש כל שמחותינו, צריך לזכור גם את מי שאין להם, את מה שעדיין חסר, את המקדש שעוד לא נבנה ואת חסרונה של שמחת בית השואבה המלאה. נתבונן גם בחשש אל העתיד – בתפילותינו על הגשם, ועל כל מה שכלול ב"פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", שהגשם, כשפע ממשי היורד מן השמים מסמל אותו. ועם כל זאת, עיקר עניינו של חג הסוכות אינו במה שחסר ובמה שאנו מצפים שעתיד להיות, אלא באסיף. בשמחה על כל הטוב אשר נתן לך ה' ולביתך. חג שמח!