A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - שמות גזרות פרעה
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > שמות
מאמרים

גזרות פרעה /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

התורה מספרת כי חרדתם של המצרים ממרד של העם הנשלט גרמה לעצת השעבוד. "והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ". השעבוד התמידי יפתור את החשש ממרד כי ידכא מחשבות אפשריות על חירות. באמצעות השעבוד רצו המצרים לטעת בעם ישראל 'תודעה כוזבת' של נשלטים. לעומת זאת, גזירת השלכת היאור לבנים אינה מוסברת במפורש. אפשר היה לראות בעצם המתת הוולדות אקט שנועד לגרום דמורליזציה בקרבם ולהעמיק את תחושת חוסר הערך. אך הניסיון להסוות את ההמתה הסלקטיבית ולהציגו כתמותת תינוקות טבעית אינו מתיישב עם ההסבר הזה. ויש לומר שגזירה זו היא עוד ניסיון לשתק את הכח הגברי הלוחם, באמצעות סיכול ממוקד של כושר המרידה.


רבינו בחיי מסביר את התעצמות הגזירות באופן מעט שונה, אך גם לדבריו ישנו קשר רציף בין שתי הגזירות. לדעתו, החשש ממרד הצריך דילול של עם בני ישראל. ככל שייחשבו למיעוט קטן יותר, כך עוצמתם והשפעתם כקהילה יקטנו. בשלב הראשון פרעה חשב להשיג את התוצאה הזו של מיעוט האוכלוסיה בהתשת כוחם בעבודה קשה. בכך, ימעט זרעם. דא עקא, עם ישראל דווקא התרבה והיה צורך בהריגה ממש כדי להפיק את אותה תוצאה: שמירה על יחסיותם הנמוכה של עם ישראל בתוך האוכלוסיה המצרית, חתירה לדמוגרפיה רצויה.


להתיש כחם של ישראל ולהמעיט זרעם שלא יפרו וירבו, שהרי היגיעה מתשת כוחו של אדם וממעטת הזרע, ולפי שראה שלא היו מתמעטין בכל זה אבל היו מתרבין, כמו שנאמר "וכאשר יענו אותו כן ירבה" (פסוק יב), לפיכך גזר עליהם הריגה (רבינו בחיי, שמות א).
שתי סיבות כאן: האחת תודעתית (דמורליזציה), והשניה פרגמטית (דילול מספרי והסרת איום לחימה).


המדרש חולק על יעילותה הפרגמטית של גזירת השלכת הבנים ליאור:


אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע מי שנתן העצה הזאת טפש הוא, היה לך להרוג את הנקבות אם אין נקבות זכרים מהיכן ישאו נשים, אשה אחת אינה יכולה ליטול שני אנשים אבל איש אחד יכול ליטול עשר נשים או מאה, הוי (ישעיה יט) אך אוילים שרי צען וגו' שנתנו לו זו העצה שמות רבה, שמות)

 

די בגבר אחד על מנת להרבות בילודים. בעוד שאישה אחת איננה יכולה ללדת במקביל גבר אחד שיוותר יוכל לגדל דור עצום ורב. טעות קטנה בהמתה, ילד אחד שישרוד, עשוי לשבש את כל התוכנית. אולי משום כך, אור החיים סבר אחרת. הוא הסביר שהותרת הבנות לבדן תגרום בהכרח לבנות ישראל לנישואי תערובת. לטענתו, חזקת 'טב למיתב טן דו' תעמוד להן שלא תישארנה גלמודות. ובהכרח הן תתחתנה עם בני מצרים. וכך, על ידי הנישואים יבלע עם ישראל בעם המצרי, זהותו הלאומית תטושטש ותדעך. ובכך תדעך סכנת יציאתם ממצרים (אור החיים, שמות). הסבר זה חוזר לראציונאל שהוא לכאורה רך יותר ועקיף.

 

אך מן ההשוואה בין הפסוקים בפרשה עולה שהגזירה רק בתחילתה היתה כנגד העברים, בסופו של דבר נגזרה הגזירה על כל הזכרים כולם – כולל זכרי המצרים. בפסוק טז נאמר "ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה" ואילו בפסוק כב נאמר "ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון".


וכך אכן דייק ר"י בר' חנינא בגמרא:


ואמר ר"י בר' חנינא, שלש גזירות גזר: בתחילה - אם בן הוא והמתן אותו, ולבסוף - כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולבסוף - אף על עמו גזר (סוטה, יב, א)

 

הבדלים נוספים יש בין שתי הגזירות. בראשונה הפנייה היתה למיילדות על מנת שתסתרנה את המזימה ותמתנה את התינוקות עם לידתם. ואילו הגזירה השניה היתה להשליך ליאור, מדובר במוות גלוי בהוצאה להורג המונית. הגזירה השניה היתה בצו לכל העם, בעוד שהראשונה הועברה כמסר סודי למיילדות. ברור שלא לחינם היתה הגזירה בתחילתה שקטה וחשאית. כמו שמסביר רבינו בחיי:


וידוע כי אלו רצה לצוות להרגם כאחד היה אפשר לו זה, אבל מפני שיהיה הענין בגידה גדולה שיהרוג מלך את אנשיו אשר באו לדור בארצו על אמונתו, ותהיה זאת למלך לחרפה בתוך העמים, על כן לא רצה להרגם בפרהסיא, אבל רצה להתחכם עליהם להאבידם בסתר ובחשאי ושלא יודע החמס הנעשה בהם (רבינו בחיי, שם)

 

מה קרה אם כן שגרם לפרעה לצאת בפומבי עם הכרזה על המתת הבנים כולם? חז"ל הציעו לכך פתרון: "אם בן הוא וגו' (שמות א), ולמה היו עושין כן, אלא שאמרו לו אסטרלוגין שלו ביום הזה גואל ישראל נולד ואין אנו יודעים אם מצרי הוא אם ישראל" (מדרש תנחומא ויקהל סימן ד).


אם כן, בהמשך לאותו ניסיון למנוע מרד וגאולה מעם ישראל, פרעה מבין שישועתם של עם ישראל אינה תלויה לא בכוחם המספרי, ולא בתודעת עבדים שייטע בהם. מדובר בכח חיצוני שיבוא ויוציאם ממצרים גם אם יהיו מועטים וגם אם יהיו תשושי נפש. פרעה חשב שאת האסטרטגיה החדשה אפשר 'למכור' למצרים, שכן הצלתם מפני מלחמה מחייבת תוכנית חירום זמנית (וראו שם בהמשך התנחומא).


התפיסה המובעת בפעולותיו של פרעה היא של רתימת היחיד לטובת הכלל. של הכתבת נורמות הירתמות והקרבה לצרכים שנחשבים לאומיים. פרעה מבטא את רצונו לשלוט באמצעות מישטור של הילודה. באמצעות הענקת זכות להורות ובאמצעות ברירה מסודרת של וולדות. התחכום של פרעה הוא בעצם ההתערבות בתהליכים פשוטים וטבעיים, גם כאלה שבסופו של דבר אינם בשליטתו של האדם. אפשר להסתכל בפעולות ההגבלה על הילודה כפי שיושמו בגרמניה, או במתרחש בסין עד היום ולהבין את מהותה של שליטה זו. דחיית גיל הנישואין, מיעוט באישורי נישואין, הולדה מבוקרת, לחץ כלכלי וחברתי ופחד מן השלטונות. מערכת ממשטרת זו נוגעת בנקודה היסודית של האדם: ברצונו במשפחה גדולה, לא מוגבלת, בילדים שמחים, בנים ובנות, רצון זה, כשהוא מוכנס לסד - מקפיא את התא הבסיסי ביותר של החיים, והופך אותו למכשיר לתועלת הציבור.


ההידרדרות הפרעונית, המגוחכת ביומרתה, עשויה להתרחש בליבו של כל אדם ביחס לסביבתו. מאחורי המכונה המפלצתית הזו עומדים יצרים 'דתיים' וגם אנושיים שמחייבים אותנו גם למבט פנימה. שכן מדובר פה בחטא אנושי, שאם מזהים את יסודותיו מגלים כי הם מצויים כיצר טבעי שיתכן שקיים גם בנו. אנו מחויבים לאיתור הנקודה הפרעונית הזו המוכנה לשקוע באידיאה מצוותית אחת באופן שמתירה דם של אלה העומדים בדרך למימושה. גם במון האישי ולא רק האידיאי, כל אחד עשוי לגלוש למקום שבו הוא מבקש לראות בסביבתו רק חולשות ולא רק עמדות כח. לגדוע התרבות ופוריות ויצירה בתמורה לזכיה בעוצמה ובעמדת כח. הנקודה הפנימית הזו היא נקודה מצרית שממנה עלינו להיגאל.