A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - שמות שני כרובים
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > שמות
מאמרים

פרשת ויקהל: שני כרובים /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

בלב ליבו של מקום הקדושה והשראת השכינה בישראל, בקודש הקודשים, עומד זוג פסלים: "וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת: כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו: וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים". מן המקום הזה מדבר הקב"ה אל משה רבנו: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו". בשל כך, אחד מתאריו של הקב"ה הוא "יושב הכרובים". במקדש שלמה, נוספו עוד שני כרובים, גדולים יותר: "וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ: וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו: וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים: קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי: וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף: וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב.


איך מיישבים את הפער בין המציאות הזאת לבין האיסור הגמור והחמור על עשיית פסל ותמונה? חז"ל מנו את הסתירה בין איסור עשיית פסל לבין קיומם של הכרובים כאחת הדוגמאות המובהקות לסתירות בתורה שנאמרו "בדבור אחד": איסור אשת אח ומצות יבום, איסור שעטנז ומצות ציצית שנעשית מצמר ופשתים יחדיו, איסור מלאכה בשבת ומצות הקרבת קרבנות בשבת, ועוד. אך בכך לא נפתר הקושי, הוא רק שובץ לתוך מערכת רחבה יותר של קשיים וסתירות אופייניות בתורה. זאת ועוד, לפי אחת מן הדרשות באגדה, הנסמכת על פסוק במקדש שלמה, הכרובים היו נראים כאיש ואשה השרויים בקירבה אינטימית: "מעורים זה בזה". חז"ל הקצינו את חומרת הקושיה תוך שהם מניחים אותה בפיהם של מחריבי המקדש: "אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום [=זלזלו בהם], שנאמר: 'כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה'". משמע, לא זו בלבד שהכרובים עוררו בעיה של פסל ותמונה, אלא גם היבט מביך של עריות. יש להדגיש, כי הכרובים לא היו מוצנעים בסתר קודש הקודשים, מאחרי הפרוכת, אלא היו מוצגים לפני כל עם ישראל בעלותם לרגל, שלש פעמים בשנה.


מפרשים רבים הסבירו שמכיון שהכרובים לא שימשו לפולחן ולא השתחוו להם, אי אפשר להכליל את השימוש בהם באיסור פסל ותמונה. פירוש זה הוא תירוץ לקושיה אך אין בו הסבר מדוע מלכתחילה ציוה ה' לבנות כך את הארון והכפורת ולשם מה נחוץ היה להציב פסלים בקודש הקודשים. יש להציע סיבה מחייבת לנוכחותם של הכרובים במשכן, ולהופעתה של שכינת ה' מעליהם ומבינותם.


נלך בעקבות פירושו של רבנו בחיי ונרחיב על פי גישתו: הכרובים הם סמל. דבקותם זה בזה מסמלת את הרעיון של ההשלמה ההדדית בין כוחות מקבילים בבריאה הנחוצים כדי להשרות שכינה בעולם. בראש ובראשונה, הזיווג בין איש לאשה עליהם נאמר שאם זכו שכינה ביניהם. השלמות של האדם בבחינת צלם א-להים היא בבריאתו כצמד: זכר ונקבה, המשלימים את זה לישות אנושית אחת שלמה. בנוסף לכך יש למנות צמדים אחרים, לעתים ניגודים, לעתים מקבילים, המרכיבים יחד שלמות מאוזנת: חכמה ובינה, חסד וגבורה, דין ורחמים, אהבה ויראה. בכך הם תואמים גם לזוגות אחרים שמופיעים במשכן כדוגמת שני לוחות הברית המונחים תחתם בארון הברית, שתי מערכות לחם הפנים, שני הכבשים של קרבן התמיד ומוסף השבת, שני השעירים של יום הכפורים, ועוד ועוד.


רעיון אחר המסומל על ידי הכרובים זו הדבקות בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. חכמים נתנו לכך ביטוי נוסף במדרש: כתוב אחד אומר "ופניהם איש אל אחיו" וכתוב אחר אומר "פניהם אל הבית", כיצד יתקיימו שני הכתובים הללו? בשעה שישראל עושים רצונו של מקום, פניהם איש אל אחיו, וכשאינם עושים רצונו של מקום, כביכול בטלה הדבקות, והם מפנים עורף זה לזה- ופניהם אל הבית.


המשכן כולו מהוה ייצוג סמלי של ארמון מלוכה, אך הוא מתוקן כבית אנושי. בחצר מצויים כיור הרחצה והמזבח שמקביל לתנור וכיריים עליהם מבשלים. בתוך הבית. בחדר החיצון, שהוא חדר המגורים, נמצא שלחן האכילה ועליו לחם הפנים, מנורת המאור, ומזבח קטורת לריח ניחוח. מאחרי הפרכת נמצא החדר הפנימי, חדר המיטות שבו מתייחדים האיש ואשתו. על המזבח – בשר ויין, על השלחן – לחם, במנורה – נרות דולקים, ובחדר הפנימי, איש ואשה מתייחדים! הייצוג האנושי למקום השראת השכינה אינו מכוון חלילה למחשבה שהא-להים זקוק לאכילה ושינה, או חלילה לבת זוג, אלא אדרבה, הוא מצביע על כך שהקב"ה שוכן בין בני האדם, בתוך האנושי: "אהל שיכן באדם". התקנתו של מקום השראת השכינה כמקבילה של מדור אנושי, וההקבלה בין קודש הקודשים לדבקות שבין איש לאשתו, מלמדת עד כמה הרעיון של החיבור, התיאום והזיווג בין ניגודים המשלימים זה את זה מהוה יסוד מרכזי בכל הבריאה כולה, ומכון להשראת שכינתו יתברך בעולמו.