A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - חגים ומועדים לריח שמניך טובים
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > חגים ומועדים
מאמרים

לריח שמניך טובים /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

מגילת שיר השירים היא מתקפה על החושים. המגילה מלאה בתיאורים של צלילים, צבעים וטעמים וריחות. ניתן לבחור לחוות את המגילה באמצעות אחד החושים האלה ולהתלוות אליו מריש המגילה ועד סופה על מנת להביא אל המודע את אחד מצדדיה המופלאים. ניחוחה של המגילה הוליך אותי הפעם בעקבותיו. לא אזכיר כאן את כל בליל הריחות המופיעים בה, אלא ציוני דרך בלבד. תוך דילוג על רמזי הריחות והשימוש במור ובנטיפתו, ובבשמים. ותוך ניסיון לתרגם ריח למילים:


"לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך" (א, ב), המגילה פותחת בריחו המושך של הדוד. מתייחסת לריח שמפיצה הרעיה בהיעדרו: "עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו" (א, יג), נמשכת לחיבוב ריחה של הנערה במטבע לשון זהה להתייחסות לריחו של הדוד: "מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים" (ד, י) ולבסוף גם התייחסות לריחות האופפים את הזוג והזוגיות: "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים". ניתן לראות את התנועה של הריחות עם כיוון רוחה של המגילה.


הריח הוא החוש היותר נעלה של האדם וההליכה בעקבותיו בעיניים עצומות חושפת את ההתרחשות הנסתרת והמוסתרת על ידי תעתועי העין וחלקלקות הלשון. על מלך המשיח נאמר:


וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא־ לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא־ לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי־אָרֶץ וְהִכָּה־אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: (ישעיהו יא, ג-ד, ועי"ש).

 

בעוד שבתי הדין שלנו מכונים "עיני העדה" ובהתאם, אנו מרבים לעשות שימוש בחושים האחרים בתארנו את עשיית הדין "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" כמו כן, ההדרכה לדיינים היא להאזין לשני הצדדים ולהתרשם מדבריהם כדי להכריע להיכן הדין נוטה. מעלתו של מלך המשיח היא שהוא יוכל להסתפק בחוש הריח. כבר בסיפור הברכות ליעקב ולעשיו ניכר שלא ניתן היה להערים על יצחק אלא באמצעות חוש המישוש, אולם, הריח לא טעה "ריח בני כריח שדה אשר בירכו ה'". הריח המופץ אינו נשלט על ידי האדם, הוא לא יכול להטות אותו להתרפס באמצעותו ולא ניתן לשנותו. רד"ק מפתח את עניינו של הריח בכיוונים נוספים. לדעתו "הריח היא הרגשה קלה, אומר לדבר קל שבהרגשה ריח, וכן מרחוק יריח מלחמה, כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש, וכן אמר והריחו ביראת ה', כלומר במעט הבנה ירגיש בני אדם הטובים והרעים ולא יצטרך לראיית עינים ולמשמע אזן בשפטו בני אדם... כי מדעתו ומתבונתו יבין מעשיהם במעט התבוננות..." (רד"ק ישעיהו, שם).

 

על פי הרד"ק השימוש בריח הוא מפני שהוא נקלט ראשון במוחו של המתבונן. מי ששומע את טענות הצדדים או מנסה לאמוד את כוונתם תוך התבוננות בשפת גופם נזקק לאורך רוח וסבלנות. אולם ריחם דווקא נודף מהם כבר ברגע הראשון. הרחרוח מאפשר נגישות ישירה אל מהותם הקיומית – לטוב או למוטב. לריח מספר איכויות חשובות: הוא גם הדבר הראשון שנודף ומתפשט, הוא גם מגיע למרחקים, ואף כשמדובר בריח קלוש ניתן לאמוד את מקורו, זאת ועוד, הוא זוקק שימוש בחוש קמאי יותר, פחות מתוחכם ואשר על כן גם אינו מכיל באגים וכשלים בדרך לזיהוי. הריחות אינם עוברים עיבוד אלא זורמים היישר אל מרכז חוש הריח שבקליפת המוח. בצבא עושים שימוש בכלבים על מנת לנטרל את הכשלים של שלבי הניתוח הלוגיים וכדי להגיע אל הדבר עצמו. ואף במקורותינו, בזוהר, מובא סיפור על ילד קטן (ינוקא) שיכול היה להריח מי מהתנאים לא קרא קריאת שמע (ח"ג קפו, א). חוויות שלימות עלולות לצוף יחד עם ריח מסוים ולמעשה מהווים יחידת זכרון. גם זיהוי של ריח כטוב או כרע מבוסס ברובו על הזכרון ומחקרים מצביעים על כך שאנשים יודעים גם לזהות באופן לא מודע תחושות של העומד מולם באמצעות ההרחה. על מלך המשיח נאמר שהריחו יהיה ביראת ה'. כיוונון יכולת ההרחה שלו יהיה מבוסס על סרגל מדויק של זיהוי ריחות מסוימים עם יראת ה'. באופן פרדוקסלי אולי, דווקא הריח שהוא חוש בסיסי יותר מחובר לחוטם שבו גם הנשימה והנשמה החלקים הגבוהים יותר באדם. החתירה אל הראשוני, היא החתירה אל הפנימי ואל הטבעי.


במגילת שיר השירים הביטוי של הקשר הקמאי הזה שבין הרעיה והדוד מותנה גם בחיקוי הריחות ובהיצמדות לניחוחות טובים. הרעיה צריכה להגיע למיצוי המדויק שבו ריח שמניה יהיו טובים. עד שתגיע לשם היא עוברת ניסיונות שונים "עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו" (וראו: גיטין לו, ב ועוד). זיכוך הפנימיות ועיצוב תודעת זכרון מדויקת מבררת את המציאות ומזהה את הזכרון האנושי עם הזכרון של העולם.


אחר כל זאת, ניתן לזהות לא רק את התנועה פנימה ואת הנסיגה מן המושכל. תנועת הריח החוזרת אל הנפש מנוגדת לתנועת המישורים האחרים. הנערה גדלה ומתפתחת, הדוד מבשיל לקראת הייחוד, והטבע, האילנות והצמחים מתעוררים ומניבים. ההתפתחויות הללו הצעידה קדימה והתעוזה שבאה איתם שלובים ותלויים ביכולת לכנות וטבעיות, בחוש ריח בריא ומדויק.