A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - חגים ומועדים שבת חול המועד פסח
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > חגים ומועדים
מאמרים

שבת חול המועד פסח /

הרב ד"ר יהודה ברנדס

כל מי שניגש לפרש את שיר השירים, חייב לפתוח בהקדמה שתגדיר את המגמה הפרשנית המדריכה אותו. עליו לקבל הכרעה ראשונית, באיזה מישור יציב את הנמשל. האם השיר מדבר על היחסים בין כנסת ישראל לקדוש-ברוך-הוא? על היחסים בין הנשמה לא-להים או בין האדם לנשמתו? האם בתיאור היחסים בין העם לא-להיו מדובר על ההיסטוריה של עם ישראל? ובאיזו תקופה - מיציאת מצרים ועד הגאולה העתידה? או שמא אין מדובר על היסטוריה כי אם על החויה האמונית הנרקמת בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא או בין אדם לא-להיו?
לכל האפשרויות הדרשניות הללו בתחום הנמשל, יש להקדים קריאה במישור המשל, בפשוטו של תאור אהבה בין הדוד לרעיה, ופרושיו הריאליים והסמליים. למשל עמוק ועשיר, יכול להיות יותר מנמשל אחד. ניתן לפתח על בסיסו כוונים שונים שאינם סותרים זה לזה אלא מציגים היבטים מגוונים במישורים שונים של המציאות והקיום האנושי. ככל שנעמיק בהבנת המשל, יפתחו אופקים רחבים יותר בנמשל.


נרחיב מעט בביאור ענין זה.
אחת הבעיות היסודיות שהטרידו את קוראי שיר השירים ולומדיו בכל הדורות היא, שבמישור הפשט הוא נראה כשירת אהבים אנושית פשוטה שלכאורה אין לה מקום בכתבי הקודש. עוד בימי התנאים, כשקבעו את מסגרת כתבי הקודש, היתה התלבטות בשאלה אם לכלול בהם את שיר השירים, עד שבא רבי עקיבא ודרש שכל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים. הרי"ד סולובייצ'יק כותב בתחילת "ובקשתם משם" שזו הלכה פסוקה שאין לקרוא את המגילה ברמת הפשט. כוונת הדברים היא שאין להשאר ברמת הפשט ולקרוא את שיר השירים כשיר אהבים ארוטי בלבד. אך ברור שלא ניתן לקרוא את שיר השירים ולפרשו ברבדים הנוספים מבלי להבין תחילה את מישור הפשט. ראב"ע מייחד בפירושו מישור לפשט, ואף אצל רש"י חוזרת ונשנית התייחסות לפשט קודם לפירוש על דרך המשל.

 

הדוגמה החביבה בעיני לכך היא פירושו של רש"י ל"אפך כמגדל הלבנון". רש"י מציין שאינו יודע מה שבח הוא זה: "איני יכול לפרשו לשון חוטם לא לענין פשט ולא לענין דוגמא (=משל), כי מה קילוס נוי יש בחוטם גדול וזקוף כמגדל?". רש"י הבין שמדובר על שבח כפשוטו לאשה, שהרי אם בדרש בלבד עסקינן, דרשו את הלבנון כמשל לבית המקדש או לירושלים כולה. מה פגם מצא רש"י בשבח שהמקדש גבוה כמגדל? על כרחנו יש לומר שרש"י ניגש תחילה להבין את הפשט הריאלי, ורק אחר כך דן בשאלת הנמשל שלו. מתוך עיונו בפשט עלה בידי רש"י חידוש מעניין בהבנת הפסוק: רש"י מסיק ש"אפך" אינו החוטם, אלא המצח. הוא מוכיח זאת מסדר השבחים שבפיסקה זו, סדר העולה מן הרגליים: "מה יפו פעמיך בנעלים" ומגיע עד הראש: "ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן". הופעת שבח העיניים: "עיניך ברכות בחשבון", לפני שבח "אפך" מעיד על כך שהאף נמצא מעל העיניים – ואם כן, זהו המצח ולא החוטם. לשבח את המצח בדמות מגדל גבוה – סביר יותר מאשר את האף.


הבנת הפשט כחלק בלתי נפרד מהדרש לגיטימית בתפיסת עולם אחדותית. ההסבר הניתן לכך בספרות הח"ן הוא ברעיון האצילות או השתלשלות העולמות. משל למה הדבר דומה? לכוח המשיכה. זה הוא כוח יסודי המניע את הכוכבים במסילותם, את החלקיק בתוך האטום ואת העלה הנושר מן העץ. ניוטון, לפי האגדה המקובלת, נתן דעתו על קיומו של כוח זה בעקבות נשירת תפוח מן העץ על ראשו. הסיפור על התפוח של ניוטון יכול להתפרש כמשל לכוח המשיכה, אולם הוא אינו משל הנפרד מן הנמשל, כי אם פרט מן המכלול של הבריאה כולה הפועלת על פי אותה חוקיות. בלשון הספרות מבחינים בין סוגים שונים של משלים ומטאפורות. מקרה שבו משתמשים בדוגמה שהיא פרט המייצג את המכלול, מוגדר כ"סינקדוכה". בשיר השירים האהבה שבין הדוד לרעייתו היא משל מסוג סינקדוכה למידת האהבה הפועלת בעולם בכל מישוריו.


בשל עקרון האחדות שבעולם, הנובע מייחוד האל, קיימים חוקים בסיסיים השזורים בכל הבריאה. עקרונות יסודיים חוזרים על עצמם באופנים שונים של המציאות, מרמת החומר הפשוט, בעולם הפיסיקה והכימיה, דרך עולמות של חיים וחויה ועד לעידונים של רוחניות.


אחד העקרונות היסודיים של העולם הוא העקרון העומד במרכזו של ספר שיר השירים והוא שהופך אותו לקודש קדשים: מידת האהבה. המידה המניעה את שיר השירים היא האהבה. אהבה שבין איש לאשה, שבין אדם לחברו ושבין אומה לא-להיה הם גילויים שונים במישורים שונים של אותו כוח יסודי. לכן ניתן להקיש מן המשל הארוטי אל הנמשלים הרוחניים, למיניהם ולסוגיהם השונים.


בכך מובן מדוע דווקא רבי עקיבא הוא זה שגילה את קדושתו של שיר השירים. חייו של רבי עקיבא כוננו על יסוד מידת האהבה. הביטוי האחרון לכך הוא ביום מותו, כשאמר בעת שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, שהיה מצטער כל ימיו מתי יבוא מקרא זה לידו ויקיימנו: "ואהבת ... בכל נפשך". נמצא, שלא רק ביום מותו, אלא כל ימיו, היה דבוק בענין זה של מידת האהבה. תחילת דרכו של רבי עקיבא בתורה אף היא נסמכה על מידת האהבה: אהבתו של רבי עקיבא לתורה, ואהבת אשתו, בתו של כלבא שבוע, שהיתה מוכנה לסבול איתו - ובנפרד ממנו - כאשר הלך לשנים רבות ללמוד תורה. בתמורה, ידע רבי עקיבא לומר ש"שלי ושלכם שלה הוא", ועשה לה תכשיט יוצא דופן: "עיר של זהב", שעורר את קנאתן של אשת רבן גמליאל ושאר נשי התלמידים. ראוי הוא רבי עקיבא האוהב הגדול, ללמדנו על היחס בין האהבה האישית, האנושית, לבין האהבה האלקית.


בעקבות הפתיחה הכללית הזאת ניתן לפנות ללימוד מפורט של שיר השירים במישורים השונים שבהם הוא מתפרש. משיר השירים מתברר שאהבה, על אף כלליותה, יסודיותה והכרחיותה בקיום האדם, העם והעולם, אינה מידה פשוטה. היא מחוללת תהליכים מורכבים ומסובכים עד מאד. תהליכים המצריכים פענוח ובירור, וגם עיצוב ושכלול מתמיד. מערכת היחסים המורכבת בין האוהב לאהובתו בשיר השירים, כוללת מעלות ומורדות, התקרבות ונסיגה. היא מצריכה את שני בני הזוג להשקיע מאמצים רבים בשימורה, בפיתוחה ובהבאתה לכלל מימוש. אנו שונים פרק זה בימי חג הפסח, החג שבו התחיל הרומן בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים, לא רק כדי לשחזר באמצעותו את תולדות היחסים בין עם ישראל לא-להיו בעבר, אלא גם כדי להפיק לקחים על המשך הקיום והפיתוח של האהבה הזאת לעתיד לבא, עד מימושה השלם במהרה בימינו.