A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: פרשת השבוע - ויקראהטוב הרע והמקודש
דף הבית > מאמרים > פרשת השבוע > ויקרא
מאמרים

הטוב הרע והמקודש /

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

התורה מצווה שבהמה שהוקדשה לקרבן לא תוחלף בבהמה אחרת: "ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב. ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (כג, י; וראו הוראה דומה בהמשך הפרק: כג, לב-לג). האיסור איננו רק על החלפה של בהמה משובחת בפחותה ממנה, אלא גם על החלפה של בהמה רעה בטובה ממנה, בעלת מום בשלמה וכיו"ב (וראו: בבלי תמורה, ט, א; מלבי"ם על אתר).


האיסור הזה נשמע שרירותי לחלוטין. האדם מתבקש שלא לשנות כלל את בחירתו הראשונה, גם אם הבחירה החדשה משדרגת את הקרבן ומשביחה אותו. החזקוני מנסה לתת טעם הגיוני לגדרי האיסור שאינם מבחינים בין השבחה והרעה, ומבאר: "שהרי אינך יודע איזה הטוב ואיזה הרע ואיזה חולי יש לה ואם טריפה היא". לדבריו, הסיבה לאיסור ההחלפה היא חוסר הנגישות שלנו אל האמת הפשוטה של טוב או רע. ביסוד דבריו ישנה הנחה שאילו הבהמה היתה ניתנת לבדיקה רפואית מדוקדקת ולאבחנה חדה, התורה היתה מאפשרת החלפה שיש בה הטבה. רבינו בחיי אף הוא נותן טעם, אך טענתו שונה: "שאם יתיר לו להחליף רע בטוב יבא להחליף הטוב ברע ויאמר: טוב הוא". התורה לא רצתה לתת לאדם פתח להסוות את חטאו ורצתה למנוע צביעות וגלגול עיניים. ייתכן שההנחה היא שאדם בעת צרה מקדיש בהמה לקרבן. וכשהרעה חולפת, הוא מצטער על הנזק הכספי שיגרם לו בעקבות ההקדשה החפוזה והפזרנית וירצה להחליף את הקרבן בקרבן פחות ערך. אמנם, התורה הניחה שהוא לא יעשה מעשה בוטה ויחליף טוב מובהק ברע מובהק, היא חוששת רק מרמאויות נסתרות. ממקרים שבהם אפילו האדם החוטא מסוגל לשכנע אפילו את עצמו בהן. לכן, התורה לא נתנה פתח לכל החלפה שהיא.


לפי הדעה הראשונה הטוב והרע אינם מוחלפים מפני עננת ספק שתמיד מרחפת בעולם, ומרחב הטעות בין רע וטוב הוא גדול. לפי הדעה השניה יש רע שעשוי להיראות טוב, ויש אנשים שיש להם אינטרס להפוך רע לטוב.


בעל התולדות יצחק הלך בדרך אחרת, מיסטית יותר. הוא קשר את פרשת ההמרה שבפנינו לראשית פרשת בחוקותי . בתחילת הפרשה הוצגה לעם ישראל ברירת המחדל: אם ילך בדרך ה' יזכה לשכר גדול ורוב טובה. אולם, אם חלילה יחטא אזי יגלה מן הארץ ויבואו עליו צרות רבות. בסוף הפרשיה הזו הקב"ה מבטיח "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקיהם. וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים..." (ויקרא, כב, מד-מה). הקב"ה מבטיח שלא ימיר רע בטוב. הבחירה בעם ישראל היא בלתי תלויה. הקדושה נדבקת בהם ואין שום אפשרות להמירה. מן הקישור בין שתי הפרשיות עולה הבחנה קטגורית חשובה ביותר: המושגים של טוב ורע אינם מושגים חופפים למושגי הקודש והחול. הקדוש אינו מותנה, הוא ערך מוחלט והוא מפוגג את הפער בין הטוב והרע, בהיותו מעל לחשבונות הרגע. הקדושה היא כח פנימי ועמוק יותר שאינו מותנה במראה החיצוני וברושם שטחי. הטוב והרע הם מושגים יחסיים וזמניים ואילו הקדושה היא נצחית.


התורה אינה מסתפקת בעצם האיסור, היא גם קובעת מה הדין כשאדם עבר והמיר את בהמת הקרבן בבהמה אחרת. ומכאן, גם השלמה לדיון שלנו. תוצאתה של המרה אסורה היא שהקדושה תיתפס גם בחלופה, אבל לא תתפוגג מן הבהמה הראשונה: "והיה הוא ותמורתו קודש". התוצאה האיסורית איננה אפשרית וההמרה המלאה אינה מתבצעת ואינה מקבלת גושפנקא. בגמרא מכונים מקרים כאלה כ"מילתא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני". קרי, דברים שנאסרו לעשות, אם נעשו, אינם מועילים. אדם לא יכול להנות מתוצאת מעשה אסור. דוקטרינה דומה מצויה בשיטות משפט שונות ובניסוחים משתנים כמו: "פירות העץ המורעל" דוקטרינה המוחלת בדרך כלל כשראייה משפטית מושגת בדרך אסורה. במקרה כזה היא לא קבילה בבית המשפט. או: "עילה בת עוולה לא תצמיח עילת תביעה", דוקטרינה שמונעת מאדם חסר תום לב לתבוע את המגיע לו בגין העוולה שהיה שותף לה. כך למשל נפסק שאישה שגבר נשוי הבטיח להינשא לה לא תוכל לתבוע אותו לפצותה כשהפר את הבטחתו. העקרון היסודי של העקרונות הללו הוא שלא ייצא החוטא נשכר ממעשיו. אולם, במקרה שלנו, למעשה ההמרה ישנה השלכה אחרת. הקדושה מתרבה ונתפסת גם בחלופה, אף שהקרבן הראשון נותר בקדושתו. ניתן לתפוס זאת כקנס המושת על החוטא אשר מפסיד גם את הבהמה המחליפה. אך ניתן לומר אחרת, ולהציע שמחשבתו של האדם להקדיש את הבהמה השניה אף כי יש בה צד בעייתי, של חטא ומעשה אסור. יש בה גם היבט חיובי, ההקדשה: הניסיון להעלות את החפץ החדש למעלת הקדושה. החלק החיובי של מעשהו אם כן, אינו מתבטל. רישומה החיובי של מחשבה טובה, של הקדשה וקדושה – נשאר לעולם.